כשלי פנים וחוץ, עלויות גלויות וסמויות

ברם, ענף הבנייה, בגלל הייחודיות והמיוחדות של מוצריו (בניינים גדולים, שגם הצרכנים וגם האדריכלים שואפים שיהיו ייחודיים), בונה ברוב הפרויקטים שלו אב-טיפוס, ראשון ואחרון, ומאכלס אותו, ואיננו מגיע כלל לייצור סידרתי של מוצרים זהים לאותו אב-טיפוס. רק בפרויקטים חריגים מייצרים בניינים בצורה סדרתית באותו אתר וע"י אותם צוותי עבודה. מבננים כאלה, המכונים אצלנו "שיכונים", סובלים מתדמית שלילית הן מבחינה ארכיטקטונית והן מבחינה חברתית.

לפיכך, עקב המורכבות והייחודיות של כל פרויקט בנייה, טעויות תכנוניות וביצועיות הן כמעט בלתי נמנעות, וליקויי בנייה מהווים חלק בלתי נפרד מן התפקוד הרגיל והנורמלי של ענף הבנייה. במצב כזה, שאלת ה"מידתיות" עולה במלא עוצמתה, ובארצנו, ללא ספק, יש יותר מדי ליקויי בנייה.

עלויות איכות ועלויות אי-איכות

בעיית ליקויי הבנייה באה לידי ביטוי, בין היתר, בעלויות ברורות וגלויות לעין, ובעלויות נוספות שהן סמויות וסתומות. העלויות הגלויות כוללות, בראש ובראשונה, את "עלויות האיכות", שהן ההוצאות בגין כל הפעילויות הקשורות במניעה מראש של טעויות (ע"י הכשרה והדרכה, למשל), ובבקרה שיטתית תוך כדי התהליך, על-מנת לתפוס את הטעויות בעודן באיבן, לפני שמשכפלים אותן יותר מדי פעמים.

יש לראות בעלויות האיכות מעין השקעה המניבה פירות, ולא הוצאה, משום שעלויות האיכות מממנות מעשים חיוביים, אשר עתידים להניב תועלת מרובה ולחסוך הרבה צרות והוצאות בעתיד הקרוב והרחוק.

העלויות הגלויות כוללות גם חלק מעלויות ה"אי-איכות", המחולקות ל"כשל פנים" ו"כשל חוץ". הראשון הוא כשל שנתגלה ותוקן לפני מסירת המוצר ללקוח. הוא כרוך בבזבוז פנימי של עבודה נשנית ושל חומרים נוספים (למשל, פירוק של מרצפות שלא הותקנו כהלכה, סילוקם כפסולת בניין, וביצוע מחדש של הריצוף עם חומרים חדשים ועבודה מיותרת). השני הוא כשל שלא נתגלה או שלא תוקן טרם מסירת המוצר ללקוח. במקרה דנן, הכשל מתגלה (בדרך כלל תוך כדי שימוש ראשוני) ע"י הלקוח, וכתוצאה מכך הוא מרגיש מתוסכל, מרומה וכעוס, ויוצר מהומה קטנה או גדולה. תיקון של כשל חוץ לאחר מסירת הדירה עולה עשרת מונים יותר מכשל פנים.

לסיכום ביניים, בפשטות, ולשם המחשה סמלית בלבד, אפשר לומר לגבי ליקוי בנייה אופייני, שבכל שלב הוא מועצם בסדר-גודל. לשם המחשה אפשר לחשוב, לדוגמא, על מפסק חשמלי של חדר ילדים, שהותקן בטעות מאחורי צירי הדלת, במקום להיות מותקן בצד הפתיחה של הדלת, צד הידית: ניתן למנוע אותו מראש בעלות של שקל אחד בלבד, למשל, ע"י בדיקת התוכניות, וזיהוי הפגם ותיקונו בעודו על הנייר. ניתן לזהות ולנטרל אותו בתחילת התפתחותו בעלות של 10 שקל ע"י בקרה שיטתית בתחילתו של כל שלב חדש בבנייה. ניתן עדיין לזהותו לפני מסירת הדירה ללקוח, ולתקנו בעלות של 100 שקל בעודו "כשל פנים". אם הליקוי הצליח "להסתנן" דרך כל השלבים הקודמים ולהפוך ל"כשל חוץ", אזי תיקונו יעלה 1,000 שקל.

הפגיעה במוניטין

בנוסף להעצמה האקספוננציאלית של עלויות התיקון הישירות, צריך לציין ולזכור עוד עניין חשוב: עלויות סמויות וסתומות ועלויות עקיפות בכשל פנים ובכשל חוץ. אלו הן עלויות שבדרך כלל אינן מדווחות בצורה מפורשת, וגם אין כלים טובים למדוד אותן, אבל, במחשבה מעמיקה הכול מבינים, שהן קיימות ושהן משמעותיות לעתים יותר מן העלויות הגלויות והמיידיות.

בכשל פנים, כאשר מבצעים את אותה העבודה מספר פעמים במקום לבצעה בצורה הנכונה בפעם הראשונה, נוטים כל הנוגעים בדבר להסתיר את העלויות של עבודת ההריסה והבנייה מחדש ושל החומרים הכפולים, כמו גם העלויות העקיפות של העיכובים הנגרמים כתוצאה מכך בלוח הזמנים של הפרויקט. כל אלו הן עלויות שאינן מדווחות בד"כ, אלא נבלעות בתוך עלויות הבנייה.

תוצרי ההריסה של העבודה הנשנית מושלכים אחר כך כפסולת בניין. אך אין לשכוח, שחלק לא קטן מה"פסולת" הזאת הוא, למעשה, חומרים טובים וחדשים שנקנו בכסף מלא, ועבדו עליהם קשה כדי להתקינם בבניין, ואח"כ נאלצו לפרק ולשבור אותם, ולבסוף עוד שלמו עליהם שוב כדי לפנותם מן האתר!

עד כמה שהדבר נשמע עגום לגבי כשל פנים, הוא עדיין בגדר "נחמה פורתא" לעומת כשל חוץ, שפגיעתו רעה שבעתיים. בכשל חוץ מתווספת גם פגיעה חמורה במוניטין של הקבלן ושל החברה המוכרת. הלקוח, רוכש הדירה, יוצא כעוס ומתוסכל, ובמקום לדבר בשבחה של החברה שמכרה לו את הדירה הוא מדבר בגנותה ומרחיק ממנה לקוחות פוטנציאליים. הווה אומר, בגלל כמה ליקויי בנייה, שעלות תיקונם כמה אלפי שקלים, החברה מפסידה לקוחות פוטנציאליים, שהרווח הגלום בהם הוא עשרות מונים יותר.

סוג אחר של עלויות עקיפות בכשל חוץ הוא כל התשלומים של שכר טרחה לעו"ד ולמומחים שונים, הנותנים חוות דעת מקצועיות בגין הליקוי; ועוד הפסד עקיף, משמעותי ביותר, הוא הזמן והקשב הניהולי המבוזבזים על טיפול בתביעות דיירים ובהתעסקות בהן, במקום שינוצלו לפעולות קונסטרוקטיביות המקדמות את החברה.

מכאן המסקנה, שהעלויות המדידות של כשל פנים וכשל חוץ צריכות להיות מוכפלות בפקטור רציני (אולי פי שלושה, אולי פי עשרה...) כדי להביא לידי ביטוי את העלויות העקיפות והסמויות. העלויות הגלויות הן רק "קצה הקרחון" של פגע ליקויי הבנייה.

במחקרים שניהלתי במכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון בעבור משרד הבינוי והשיכון מצאנו, שחברות הבנייה היותר טובות והיותר מסודרות מבחינת ניהול איכות, משקיעות רק 1% עד 2% מעלויות הבנייה במניעה ובבקרה, ובהמשך הן סופגות בן 2 ל-4 אחוזים בעלויות אי-איכות ישירות (כשל פנים וכשל חוץ), שהן, ודאי, יותר מ-10% בעלויות אי-איכות כוללות. ואם זה המצב בחברות הבנייה הטובות, צא וחשב מה קורה בחברות הפחות טובות...

בשבוע הבא: ניפוח הבעיה בישראל, "רואים צל הרים כהרים".

הכותב הינו פרופסור חבר בטכניון, מומחה בתחום ניהול הבנייה וכלכלת הבנייה.