מדינה צמאה או מעצמת מים

לפני ימים מספר נודע על ביטול הסכם המים עם טורקיה - בלי שהביטול יהיה כרוך בסכסוך מדיני. זוהי ידיעה משמחת, לא רק מפני שההסכם היה אבסורדי מלכתחילה, מאחר שנועד להבטיח לנו מים יקרים, אלא מפני שיבוא המים הטורקיים היה מעכב את פיתוח ההתפלה - המסוגלת להפוך את ישראל למעצמת טכנולוגיות מים, כפי שהתבשרנו בזמן האחרון.

המחסור במים בישראל ובשכנותיה הקרובות - פלשתין וירדן - כבר גרר תוצאות חיוביות חשובות. כמו שאמר ד"ר סמואל ג'ונסון לפני מאות שנים, חבל התלייה מחדד את המחשבה. החידוד בלט בראש ובראשונה בחקלאות הישראלית. לפי התיאוריה המקובלת על כלכלנים רבים, הבוחנים כל התנהגות דרך החור שבגרוש, אפילו כשאין חור כזה, מאחר שהחקלאים שלנו רוכשים מים הרבה יותר בזול מהמגזר העירוני, היה עליהם לבזבז מים. למעשה, השימוש במים מתייעל בחקלאות ללא הרף, ומאז שלהי שנות ה-80 גדלה כפליים התפוקה החקלאית המתקבלת מכל מ"ק מים.

בתקופה זו התייעלה ההשקיה וחל שינוי ניכר בהרכב הגידולים החקלאיים, לטובת גידולים המניבים הכנסות גבוהות יותר מכל מ"ק מים - בין שפירים ובין משופרים. הגיעו הדברים עד כדי כך, שבשנה שעברה צרכו החקלאים רק 75% מהמים השפירים שהוקצו להם. הייעול בולט אפילו בענף המסורתי הצמא למים - ענף ההדרים. בענף זה חל מעבר לפירות קליפים, שהתמורה הנובעת מהם גדולה יותר יחסית לכמות המים.

עם זאת, ייעול השימוש במים קשור גם בשיטות ההשקיה. אין זה מקרה, שישראל בולטת בעולם במוצרי ההשקיה, ולכן אין זה מקרה, שחברת נטפים הקיבוצית תונפק בנאסד"ק לפי שווי של חצי מיליארד דולר. הפיתוח המקביל של ההשקיה ושל מוצרי ההשקיה כבר מניב לנטפים מכירות בהיקף של מיליארד שקל בשנה. הייצוא החקלאי כבר הולך ומתקרב למיליארד דולר בשנה, תוך כדי עלייה בהכנסות החקלאים, המפצה על התייקרות המים - לרבות המים שקונים 18 אלף בעלי המשקים החקלאיים משכניהם במגזר הכפרי, הקרויים "חקלאים" למרות שנטשו את הענף כבר מזמן.

התהליך הזה, שמקורו במחסור במים, משמש בסיס גם לפיתוחים נוספים, שיש להם חשיבות מקומית ובינלאומית כאחת. ישראל פיתחה בהצלחה את הייצור במים מליחים - המשפיעים לטובה לא רק על הזית המר, אלא גם על העגבנייה המתוקה. גם השימוש במי קולחין מקים כבר חלק ניכר מן השפכים - לטובת החקלאות ואיכות הסביבה כאחת.

המחסור במים עודד גם את פיתוח מתקני ההתפלה, ואין ספק שהמים המותפלים, שכבר הוזלו, יוזלו עוד יותר עם התרחבות המתקנים. והמתקנים יתרחבו: האוכלוסיה בישראל ובאזור הקרוב מתרבה; שכנינו בירדן ובפלשתין ירצו להגדיל את הייצור החקלאי וגם להעלות את רמת החיים - שתי עובדות שיעלו בהדרגה את הביקוש למים מעבר לביקוש הנובע מגידול האוכלוסיה. ומה שחשוב לא פחות: יהיה צורך בהתפלה כדי להציל את הכינרת, את נהר הירדן ואת ים המלח.

עדיין לא נחקר די הצורך ערכה הכלכלי של הכינרת - יחסית לערכם של המים הנשאבים ממנה. אבל חבל יהיה לייבש את האגם, אפילו אם קיומו עולה יותר מהסכום שהוא מכניס. אשר לים המלח, הגיעה השעה לבדוק כהלכה אם יש יתרון למאה ה-19 על המאה ה-21. תעלה לים המלח, שתהיה מנהרה בחלקה, תיחפר אמנם במחפרים חדישים, אבל היא תסמל את נסיגת האזור למאה ה-19, שהצטיינה בתעלות. היום מדברים על גיוס תרומה של 20 מיליון דולר לתכנון התעלה, שתחייב תרומה נוספת של כמה מיליארדי דולרים כדי להזרים מים לים המלח, ובדרך להתפיל קצת מהם לטובת ירדן. יתכן שכדאי לקפוץ למאה ה-21 ולבחון את השאלה הבאה: אולי מוטב לחדש כקדם את ימיו של נהר הירדן, להזרים אותו ואת יובליו לים המלח ו...להתפיל את המים שיחסרו לנו ולשכנינו אם נציל את הירדן.

איש עוד לא בדק כמה יעלו המים שיוזרמו לים המלח מן הים האדום, ואיש עוד לא בדק את ההשפעה הכימית של התהליך הזה, ואיש עוד לא חישב את ההפרש בין עלות ההזרמה וההתפלה בתעלת הימים לבין התפלת מים במתקנים חדישים בכמות הנגזלת מנהר הירדן וגוררת את שקיעת ים המלח ואת צמיחת הבולענים לאורכו. חישוב ההפרש הזה יצטרך לכלול אומדני ייעול והוזלה במחירי ההתפלה, במקביל להתרחבות של מפעלי ההתפלה. החישוב יצטרך לכלול את התועלת שתצמח לישראל בשוק הבינלאומי, כאשר תמכור לעולם את פירות הידע המצטבר הודות לייעול ההשקיה, לשכלול מוצרי ההשקיה, לפיתוח מפעלי הקולחין ולקידום מתקני ההתפלה של מים מליחים ומלוחים.

במילים אחרות, הצלת הכינרת, הירדן וים המלח, עשויה להיות מנוף לפיתוח ענף המים, ולא רק לפיתוח התיירות, הקיט והנוסטלגיה. הצרכן העירוני משלם כבר מזמן עד 7 שקלים בעד מ"ק מים. החקלאים הישראלים היעילים יוכלו לעמוד גם הם בייקור מסוים של המים. גם לשכנינו לא תהיה ברירה אלא לעמוד במחיר הריאלי - שדווקא יוזל עם עליית הביקוש. כל זאת גם בשימוש הביתי וגם בשימוש החקלאי, הנשען ממילא על הניסיון הישראלי.

בהתחשב במצב התעסוקה בארץ, ברור שכדאי יהיה לממשלה הבאה לעודד ביתר מרץ את הפיכתה של ישראל למעצמת מים, על כל מרכיבי הפיתוח הזה, מאחר שהאבטלה כרוכה במחיר - לרבות מחיר תקציבי - יש לכלול בחישוב הכלכלי של הפיתוח גם את התעסוקה שייצור.