מחכים לחסדי שמים

עשר שנים לאחר מכן קבעה ועדת חקירה פרלמנטרית של הכנסת, שאין מנוס מהקמת רשות כזו. עברו עוד ארבע שנים, ושום דבר לא קרה. הגשם ממשיך לתעתע והרשות אינה מוקמת. על הממשלה החדשה, אם כך, מוטל להתייחס לנושא הזה ברצינות, ורצוי שגם בדחיפות.

כפילות ובזבוז

משק המים בארץ בעייתי, לא רק בגלל מיעוט הגשמים וריבוי הצרכנים. הבעייתיות שלו נובעת מריבוי משרדי הממשלה המטפלים בו, שלכל אחד אינטרס משלו.

על נציבות המים אחראי משרד התשתיות, על משק המים העירוני אחראי משרד הפנים, על המים לחקלאות אחראי משרד החקלאות, על קביעת מחיר המים אחראי משרד האוצר, על איכות המים אחראים המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות, ואסור לשכוח את משרד הביטחון, משרד התמ"ת ומשרד התיירות, שגם להם יש מה לומר בנושא זה.

דוגמא קטנה: האחריות המיניסטריאלית על רשות הניקוז היא בידי שר החקלאות - סמכויות הפיקוח על נציבות המים, כשגם לרשויות המקומיות יש מה לומר. משרד התשתיות מסייע בהקמת מכונים לטיהור שפכים (מט"ש). נציבות המים מקימה מפעלים להשבת קולחים. חוסר תיאום בין המפעלים השונים מביא לבזבוז קולחים מטוהרים.

גם בנושא מחיר המים הגיע הזמן לסוג של החלטה. מי שקובע את מחיר המים הוא האוצר, שלא תמיד רואה את התמונה המלאה. נציב המים, שמעון טל, אמר לא אחת, שאת קביעת מדיניות פריסת החקלאות, היקפה והרכבה, יש להטיל על משרד החקלאות ועל הממשלה.

על רשות המים יוטל להביא את המים באיכות המתאימה ובמחירים שהחקלאות תוכל לעמוד בהם ולהתקיים. מחיר המים לחקלאות ייקבע באמצעות מנגנונים מקצועיים, ולא יהיו תוצאת לחץ של סקטור זה או אחר וסובסידיה שהצליח לסחוט מפקיד מזדמן.

לרעיון זה יש מתנגדים הטוענים, שהחלטה באילו סקטורים לתמוך, היא פוליטית מובהקת, וצריכה להיות באחריות גופים פוליטיים. גם על כך יש לקבל החלטה מנומקת.

לפחות לגבי נושא אחד כולם מסכימים: רשות מים אחת תאפשר את ניהול שרשרת המים - הפקה, אספקה, טיפול ביוב, השבת קולחים והסדרת נחלים. הדרג המקצועי יוכל להתנהל ביעילות ובאופן בלתי תלוי.

רק כלים כלכליים

כל ההחלטות יתקבלו במקום אחד. הממשלה היא זו שתחליט על היקף החקלאות, כמה מים יוחזרו לטבע וכמה מים ניתן לשכנים באמצעות הסכמים פוליטיים. רשות המים תחליט את כל השאר, בהסתמך על כלים כלכליים ולא פוליטיים.

נושא נוסף שהגיעה העת לקבל בו החלטה הוא חוק התאגוד. עד לשנים האחרונות, המים והביוב העירוניים היו באחריות הרשויות המקומיות. במשך שנים רבות נשמעה ביקורת קשה על הזנחת משק המים העירוני ועל כך שתקבולי המים משמשים לתשלום משכורות לגננות. העובדה שרשויות רבות אינן מעבירות כספים להפעלת המט"שים העירוניים, היא הוכחה מצוינת לכך.

לבדיקת העניין הוקמה ועדת רו"ח יצחק סוארי, שהמליצה על הקמת תאגידים עירוניים הנפרדים מיתר פעולות העירייה. בשלב השני, ובתום שש שנים מהקמתם, כך המליצה הוועדה, יופרטו התאגידים.

הפרטה - לא בטוח

עד כה הוקמו שבעה תאגידים כאלה, והממשלה לוחצת על הקמת תאגידים נוספים, באמצעות אי עדכון תעריפי המים, היוצר גרעונות קשים ברשויות ואינטרס מובהק להקים תאגידים.

אך לפני שהממשלה ממהרת לאשר את הפרטת משקי המים והביוב, מן הראוי שתעקוב אחרי לקחי ההפרטה במדינות שונות באירופה ובמיוחד באנגליה, ותגלה שזו הביאה לעליית מחירים ולירידה בשירות. תיאגוד - כן; הפרטה - מאוד לא בטוח.