להעלות הריבית על פיצויי הפקעה

לפני ימים אחדים הגישה הממשלה לכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006. בין יתר התיקונים המועלים בהצעה זו מוצע לתקן את סעיף 8(א) לחוק, באופן שבמקום הריבית הצמודה של 1.5% המשולמת כיום על פיצויי ההפקעה, תהיה ריבית בשיעור עלות גיוס ההון של הממשלה בתוספת 1 נקודת אחוז. שיעור הריבית האמורה היה בתקופות שונות פי 3 ויותר משיעור הריבית המתווספת כיום לפיצויי ההפקעה.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "תיקון זה נועד מצד אחד להבטיח, כי בעל הזכויות במקרקעין יקבל פיצוי נאות ומלא על כל פגיעות ההפקעה, ומצד שני לתמרץ את הרשות המפקיעה לתפוס חזקה במקרקעין ולא להשתהות יתר על המידה בהשלמת הליכי ההפקעה".

אכן, התיקון המוצע הינו תיקון ראוי. אין ספק כי ההוראה הנוכחית בסעיף 8(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, בדבר ריבית שנתית צמודה בשיעור של 1.5%, הינה בלתי-סבירה. מקובל על הכל שהפיצוי בעד הפקעת מקרקעיו של אדם צריך להיות מלא, נאות והוגן (ע"א 5546/97; ע"א 3964/97; בג"ץ 840/97; אריה קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שישית, בעמ' 33-28). חקיקה הקובעת פיצוי חלקי פוגעת בזכות הקניין, אינה סבירה ואינה מידתית (ע"א 5546/97). בהתחשב בכך שבין מועד ההפקעה לבין מועד תשלום הפיצויים חולף פרק-זמן ניכר, לעיתים בן שנים, יש הכרח שלפיצויים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מלאים.

יתר על כן; גם תשלום הפרשי הצמדה וריבית מלאים לא בהכרח נותן פיצוי מלא לבעל המקרקעין, כיוון שהמועד לשומת פיצויי ההפקעה הינו מועד רחוק בעבר, וחלוף הזמן בין מועד ההפקעה ושומת הפיצויים לבין מועד התשלום לא בהכרח נותן פיצוי בגין העלייה הריאלית במחירי המקרקעין. עלייה שאינה בהכרח זהה להפרשי ההצמדה והריבית על קרן הפיצויים באותה תקופה.

זאת ועוד, יש לזכור, כי הפקעה הינה מהלך שנכפה על בעל המקרקעין בידי הרשות המפקיעה. על-פי רוב, בעל המקרקעין אינו חפץ שמקרקעיו יופקעו, אפילו כנגד תשלום פיצויים. בכך נבדל טיב היחסים בין בעל המקרקעין לבין הרשות המפקיעה מעסקה חוזית. ואם בגין כל תביעה אזרחית זכאי אדם לקבל מרעהו או מרשויות המדינה כספים צמודים ונושאי ריבית מלאה, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, נכון הדבר שבעתיים לגבי הפיצויים בגין הפקעת המקרקעין.

בנוסף על הוראתו הכללית של חוק פסיקת ריבית והצמדה, מצויות בעשרות חוקים ותקנות הוראות המחייבות אזרחים לשלם לרשויות, וכן מצויות הוראות המחייבות רשויות להחזיר לאזרחים, תשלומים הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה. רק הוראתו של סעיף 8(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור חורגת באופן תמוה מהכלל האמור וקובעת שיעור ריבית נמוך במיוחד.

ראוי, כי בעת שהכנסת תחוקק את התיקון האמור, היא תשנה את מועד תחולתו, באופן שיחול במקביל לתחולתו של הסעיף המקביל בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, דהיינו, מיום 13.4.1989, או לחלופין - מאז נכנס לתוקפו שיעור הריבית של 1.5%, דהיינו, מיום 1.4.1993.

אין כל הצדקה לכך, שכל החקיקה במדינת ישראל תפעל על-פי שיעור הריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, ורק לגבי פיצויי ההפקעה תחול ריבית מופחתת, העומדת על שיעור של כשליש משיעורה של הריבית האמורה.

במקביל, הואיל והליכי החקיקה בעניין זה, כמו גם בנושאי הפקעה אחרים המועלים בהצעת החוק, ייארכו עוד זמן רב, ראוי, כי בתי המשפט יעשו שימוש בסמכותם בעניין זה. לבתי המשפט מוקנית הסמכות לתקן את הוראת הריבית שבסעיף 8(א). סמכותם זו נובעת מכך, שהוראת הריבית ששינתה את שיעור הריבית מ-4% לשנה על הקרן בלבד ל-1.5% לשנה צמודה ומצטברת - תוקנה בשנת 1995 - דהיינו, לאחר חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"א 3964/97).

בית המשפט העליון קבע, כי מוקנית לו הסמכות לבטל או לתקן הוראת חוק מתקן, שנחקק לאחר חקיקת חוק-היסוד, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראותיה של פיסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-היסוד (ע"א 6821/93 ; בג"ץ 5263/94 ; בג"ץ 6055/95).

הכותב מתמחה בדיני הפקעת מקרקעין.