איפה השלט?

באמצע בשנות ה-70, עם תחילתה של הבנייה לגובה בערים הגדולות, פגשנו לראשונה את "המטבח האמריקאי". עד אז הסתפקנו בארונות מטבח צנועים מעץ צבוע בצבע שמן לבן, ב"שיש" מאבן אפרורית בלתי אטומה, שנסדקה באלכסון אחרי כמה שנים, בהתאם לקו דליפת המים. המטבח האמריקאי - מטרים ארוכים של ארונות פורמייקה בצבעים עזים, משטח עבודה מנירוסטה או משיש גרניט כהה - היה פאר המפרט האדריכלי לדירות עירוניות, והניח את היסודות לאחיו הצעיר: "מטבח מהקבלן".

בשנות ה-80 הנהנתניות למדנו שלא צריך לקבל כל דבר כמובן מאליו, ואת הצעת הקבלן הסטנדרטית בחרו רוב רוכשי הדירות להמיר (בתוספת תשלום לא פעוטה) במטבח לפי הזמנה אישית. במקביל לצמיחתם של שכונות הבנה-ביתך ופרוורי היוקרה, גם הבנייה הרוויה עלתה כיתה, וכך נוצר הקשר הראשוני בין המוני בית ישראל לחברות המטבחים. לצד הנגריות וחברות המטבחים הקטנות, החלו לפרוח מותגי יוקרה, עיצוב עילית וסטטוס, מקומיים ומיובאים, והמטבח זכה למעמדו החדש, כחדר היקר בבית.

בשנות ה-90 נכנסה הטכנולוגיה למטבח. כל אביזרי הפרזול, המסועים ואמצעי החלוקה הסמויים מהעין זכו לשדרוג, ומחירם עלה בהתאם. בשנות ה-2000 הצטרף המטבח למערך השליטה של הבית החכם, וכיום הוא מקוון, מצוייד ומואר, מסתיר ומגלה בדיוק מה שנבקש, ועוד מעט יזמין בעצמו את המצרכים החסרים במקרר.

אם מבחינה סגנונית נראה כאילו כבר עברנו את כל האופנות האפשריות (הלוך ושוב), מגיעים מעצבי המטבחים כיום ומגלים לנו חומרים חדישים שלא ידענו שיש; פטנטים ופתרונות טכניים לסביבת העבודה הרטובה/חמה/קרה/חלקה של המטבח; שילובים טכנולוגיים של הדפס ופרסונליזציה של כל דגם שעולה על דעתנו, ומראה מושלם (total look), שייקשה עלינו להתיק ממנו את העיניים ולצאת מהכלים.

כזו היא הקולקציה החדשה של חברת מטבחי דקור, בעיצובה בעלת הבית, רינה אלקובי, שהציגה ביתן מרשים ועתיר חידושים בתערוכת בילדינג החודש. אלקובי ניחנה בכישרון לחדש מבלי להתכחש לעבר. היא מעצבת מטבחים שבמבט ראשון נראים פשוט יפים, אך בירידה לפרטים מתגלים כחכמים במיוחד. החל בחומרים וכלה במראה הסופי: ניו-לק, חומר פולימרי תעשייתי עמיד במיוחד, במבחר גוונים אינסופי, מחליף בחלק מהמקרים את חומרי הגמר ובאחרים משמש לבניית גוף הרהיט עצמו; שילוב של חומרים מקובלים כמו עץ, אבן קיסר ופורמייקה, בטיפול עדכני המעניק להם מראה שונה; דלתות ואריחים מזכוכית, מודפסת בטכניקה דיגיטלית בדוגמאות יפהפיות, המעניקות אופי ואווירה לסביבת המטבח; וארונות מסתור המחביאים בתוכם את כל יחידות השירות והעבודה בבית (עיצוב מיוחד לדירות סטודיו).

בכל המישורים שולט מראה חלק ונקי - ללא ידיות, בליטות ומעברים חדים. הארונות והמגירות נפתחים באחיזה קלה במגרעת חבויה, המשקל מוטבע במשטח, קרש החיתוך נוסע/מחליק מעליו בקלילות. הכיור והכיריים מתכסים או מתגלים לפי הצורך, ואפילו מקרר היינות חבוי בצניעות בין הארונות. גולת הכותרת הוא פטנט עולמי רשום של דקור - דלתות הזזה הנסגרות במישור אחד על ידי שלט-רחוק או חיישני תנועה. מאחורי הדלתות הרחבות, שהדרך לפתיחתן מסתורית לעיני המתבונן, ניתן למקם את כל המטבח או חלקים ממנו, לפי רצונכם. אבל אפשר גם לצאת מהמטבח ולהשתמש בארון מסוג זה לשמירת מסמכים במשרד או להסתרת המידוף והאלקטרוניקה בסלון.

מטבחי בולטהאופ, החברה הבינלאומית המוכרת בעולם כחדשנית וקפדנית בנושאי טכנולוגיה ועיצוב כאחד, מציעים חשיבה ארגונומית חדשה בארגון המטבח. בולטהאופ שמה דגש על שימוש בקירות וקביעת גובה הארונות, משטחי העבודה והכלים, בהתאם לנוחות מרבית בשליפה ושימוש.

יחידת הבסיס היא "הקיר הפונקציונאלי" שפיתחה החברה: שלד פלדה יציב, עליו ניתן לתלות מגוון רחב של ארונות, יחידות אחסון נשלפות, גופי תאורה, יחידות לאביזרים נלווים, מדפים, פאנלים, ואף תמונות, תאורה או טלוויזיה, אם תרצו - במשקל של עד 1,000 ק"ג למ"ר. את אלה ניתן לעטוף בארונות בעיצוב חדשני או קלאסי.

יחידת הקיר של בולטהאופ היא למעשה שכלול של רעיון שימושי שמעסיק מעצבים רבים - איך לארגן את הכל בגובה העיניים ובהישג יד, ליעילות העבודה במטבח. הפתרון שמציעה החברה הוא ברמת התשתית, ומכאן חשיבותו. לא מדובר במראה חדש לשנות האלפיים (אותו כבר הציעה בולטהאופ, כפי שמציעים השחקנים האחרים בענף, בכל קולקציה חדשה), אלא בקביעת סטנדרט חדש של אמצעי בניין למטבח המודרני. כפי שעשו בשעתם המדפים הנשלפים, הקרוסלות בתוך הארונות ומסילות המגירות השקטות.

מטבח, אם כן, הוא לא רק ראי התקופה מבחינה סגנונית ואופנתית. מחירו אינו מושפע רק מאיכות העץ ורמת המותג שבוחרים הדיירים, המעצבים או הקבלנים לשלב בדירותיהם, אלא גם מרמת השכלול הטכני, שאינה מפסיקה להתקדם.