שימוש יתר באחוז הראוי

בבחינת הנתונים ניתן לראות כי מים שמקורם באדמה הם המקור הגדול ביותר של מים נקיים הזמינים לשימוש על-ידי בני אדם. אמנם יש טכנולוגיות קיימות ושיפור טכנולוגי מתמשך של התפלה והפיכת מי ים לטובים לשתייה, אולם מקור קיים של מים נקיים נמצא רק באדמה.

ההערכות של ה-US Geological Survey הן כי כמות המים הנקיים שמקורם באדמה, כלומר מי אקוויפרים, גדולה פי 30 מאשר בכל הנהרות והנחלים בעולם.

מהו אקוויפר? המילה אקוויפר מורכבת משתי מילים בלטינית - המילה אקווה, כלומר מים, והמילה פר, כלומר לשאת או להחזיק. אקוויפרים למעשה מכילים מים מתחת לאדמה. הנתונים של האו"ם מלמדים שארצות שואבות מהאקוויפרים שלהם מעבר לרצוי כדי לספק את הדרישות ההולכות וגוברות למים, ובכלל זה שלוש הארצות הגדולות המייצרות תבואה, סין הודו וארה"ב.

ישנם שני סוגי אקוויפרים: כאלה המחדשים את עצמם וכאלה שאינם ניתנים לחידוש (אקוויפר פוסילי, כלוא). רוב האקוויפרים בהודו והאקוויפרים הרדודים בחלק הצפוני של סין הם מהסוג המחדש את עצמו; כאשר הם מתרוקנים, קצב השאיבה המקסימלי מותאם באופן אוטומטי לקצב חידושם.

החידוש יכול להתבצע בצורה טבעית על-ידי משקעים או הפשרת שלגים (אחרי שחלקם התאדו, השקו צמחיה או נספגו באדמה), או בצורה מלאכותית (למשל, לעתים מים נקיים ממיזוג אוויר מוחזרים בצורה מלאכותית).

במקרים בהם האקוויפר הוא פוסילי - כדוגמת האקוויפר Ogallala בארה"ב, האקוויפר העמוק בצפון סין, או האקוויפר הסעודי - כאשר הוא מתרוקן לא ניתן יותר לשאוב ממנו מים.

שרשרת הייצור בתחום הפקת המים מאקוויפרים כוללת בעולם את חברות המים שמספקות בסופו של דבר את המים לצורכי שתייה, חקלאות, תעשייה וכו'. הן אלה שמעסיקות את החברות שמפתחות תוכנות הידראוליות שמספקות פרמטרים על השטחים המיועדים לקידוח. לאחר השלב הזה מופיעות בשרשרת הייצור החברות שמבצעות את הקידוחים, הן את קידוחי הניסיון (כשמדובר בעומקים נמוכים של עד 100 מטר הקידוחים נקראים קידוחי תצפית), שמיועדים לאפשר הערכה של כמות המים שניתן להפיק מהבארות והן את קידוחי ההפקה. המים המופקים מסופקים, כאמור, באמצעות חברת המים.

בכל מדינה יש חברות ממשלתיות וחברות פרטיות הפועלות בתחום. חברת המים היא חברה ממשלתית, והיא מחזיקה בדרך-כלל גם זרוע של קידוחי מים, אולם נהוג גם להעסיק קבלנים פרטיים לשם כך.

בישראל מרכזת את התחום כמובן חברת מקורות, ובין הקבלנים הפרטיים בין היתר, ניתן למנות את נשיונל ריסורסס דיבלופמנט מפתח תקווה (שמבצעת קידוחים משיקולי איכות סביבה אבל גם לשם הפקת מים), חברת איזוטופ מאשדוד ותעשיין ותיק בתחום - דוד בייגל.

בעולם יש כמה חברות גדולות שמייצרות תוכנות לצורכי הידרוגיאולוגיה, ואחת הבולטות בהן היא ווטרלו מקנדה.

ובחזרה למחסור במים, ירידת מפלס המים באקוויפרים כבר משפיעה באופן משמעותי על החקלאות בארצות מסוימות ובכלל זה סין, היצרנית הגדולה ביותר של תבואה.

סקר שנערך בסין באוגוסט 2001 על-ידי ה-Geological Environmental Monitoring Institute (GEMI) בבייג'ין מגלה, כי המים הנמצאים מתחת למישור הצפוני בסין פוחתים מהר יותר מהצפוי.

באזור Hebei במרכז צפון סין הרמה הממוצעת של האקוויפר ירדה ב-3 מטר בכל שנה, וישנם אזורים שקצב ירידת מפלס המים היה אפילו כפול.

גידול החיטה בצפון סין רגיש בצורה משמעותית למחסור במים. משיא של 123 מיליון טונות ב-1997 הוא ירד ל-95 מיליון טון ב-2005, ירידה של 23%.

בגלל בעיית המים החמורה השוררת בה, הגדירה סין את נושא הטיפול במים כעדיפות לאומית גבוהה, וכתוצאה מכך היא עומדת להשקיע מאות מיליארדי דולרים במסגרת תוכנית חומש בפיתוח פתרונות מים מתקדמים, כשבתוך כך מתנהלים מגעים בין הממשל הסיני לחברת מקורות הישראלית לאספקת טכנולוגיות ושירותים. בהיבט העסקי מדובר פה בחלון הזדמנויות חשוב ביותר עבור ישראל, שנחשבת למובילה טכנולוגית בתחום פתרונות המים בעולם.

לא רק בסין הבעיה קשה, אלא שבהודו המצב אף יותר חמור. סקר על מצב המים בהודו שדווח ב-New Scientist (מגאזין מדעי בינלאומי) מעלה, כי 21 מיליון בארות מורידות את מפלס המים ברוב המדינה. בצפון Gujarat רמת המים יורדת ב-6 מטרים בשנה. אומנם, כיום קציר החיטה והאורז בהודו נמצא עדיין בעלייה, אולם בשנים הבאות המחסור במים להשקיה חקלאית עלול לגרום לתופעה שכבר החלה בסין, כלומר לצמצום בייצור תבואה.

בארה"ב דווח, כי בקרב שלוש יצרניות התבואה הגדולות - טקסס, אוקלהומה וקנזס, ירדה רמת המים ב-30 מטר. כתוצאה מכך בארות התייבשו והותירו ללא מענה אלפי חקלאים. לשם השוואה, 20% מהתבואה בארה"ב היא תלויית השקיה לעומת 60% בהודו.

ובישראל, מקורות מספקת שני שלישים מהמים מאקוויפר החוף ומאקוויפר ההר, ושליש מהמים היא מספקת משאיבת הכנרת. מרות היותה חלוצה בשיפור היעילות של מים להשקיה חקלאית, בישראל מתרוקנים שני האקוויפרים המרכזיים - אקוויפר החוף ואקוויפר ההר.

למרות המחסור בישראל נוצר מצב חלמאי. מחקר מיפוי הידרולוגי שנעשה באוניברסיטה העברית בירושלים בידי ליהי לרון בן-יצחק, בהנחיית פרופ' חיים גבירצמן, מספק מידע מפורט בנוגע למסלולי הזרימה, למפלסים ולנפחים של מה שמכונה "אקוויפר חבורת יהודה", מאגר מי תהום הנמצא תחת מדבר יהודה. האקוויפר מתמלא בגשמים בנפח שנתי ממוצע של 100 מיליון מטר קוב של מים, שרק 20% מהם מנוצלים.

באשר לאקוויפרים, נקודת התורפה של התחום היא שהטכנולוגיה הרווחת מספקת אחוז נמוך מאוד של דיוק בקידוחי האקוויפרים, וקידוחים אלה כרוכים בעלויות גבוהות. פיתוח ישראלי בחיתוליו, של חברת אקווילייזר (ראו בוקסה), יכול להיות הבשורה הטכנולוגית בתחום קידוחי המים.

" ייעוץ מקצועי: סיון סדן, מנכ"לית אור קפיטל, המתמחה בטכנולוגיות נקיות