לך תבנה מדינה: הטכניון

במשך כ-70 שנה נהנה הטכניון מאוטוריטה בלעדית בתחום הארכיטקטורה בארץ. הוא היה בית הספר היחיד שהעניק תואר אקדמי באדריכלות, עד שזכה בצלאל להכרה בלימודים לתואר ראשון, ב-1993, ובמהרה הצטרפו אליו אוניברסיטת תל-אביב והאקדמיה ויצ"ו חיפה. כיום ניתן ללמוד ארכיטקטורה לתואר ראשון גם במכללת יהודה ושומרון באריאל. בכולם הלימודים לתואר ראשון בארכיטקטורה אורכים 5 שנים.

איך התרבו המוסדות האקדמיים ואיפה בוחרים הסטודנטים ללמוד? עניין של ביקוש והיצע, כמובן, אבל גם של יוקרה ותדמית. התדמית הזאת נבנית ללא ספק משילוב גורמים כמו מיקום, ותק, יוקרתם המקצועית של אנשי הסגל והאווירה השלטת במסדרונות האקדמיה.

הטכניון - המוסד הגדול מכולם ללימודי ארכיטקטורה, עם 850 סטודנטים (בכל מסלולי הפקולטה יחד) - נתפס בציבור כסמכות מקצועית עליונה, מאז הקמתו ב-1924. בהיותו המוסד היחיד שהורשה להסמיך ארכיטקטים עד שנות ה-90, הוא גם היה "פס הייצור" העיקרי של אנשי המקצוע ששלטו בנוף המקומי. גם כיום הוא אוחז בבלעדיות על לימודי תואר שני ושלישי בארכיטקטורה ובינוי ערים.

בבצלאל, בזכות החיבור לאקדמיה לאמנות, נהנית המחלקה לארכיטקטורה - שבה לומדים כ-330 סטודנטים - מתדמית אמנותית ויצירתית יותר, לעומת המתחרה הוותיק וההנדסי. אך המחלקה מוערכת גם על סמך הוותק המקצועי הרב, והאנשים שיצאו ממנה (רבים מהם ללימודים בחו"ל, להשלמת התואר הנכסף). האקדמיה הראשונה בישראל מקיימת לימודי ארכיטקטורה במתכונת משתנה מאז 1966 - כמעט 30 שנה לפני שזכתה סוף סוף בהכרת המועצה להשכלה גבוהה והעניקה לראשונה את התואר הראשון לבוגרי המחלקה.

לבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל-אביב - עם כ-350 סטודנטים - יש הילה של מערכת משומנת בתקציב נדיב, בזכות מייסדו ופרנסו, היזם והאדריכל דוד עזריאלי. בנוסף, הוא זוכה לביקוש רב בזכות התל-אביביות מושכת הקהל, לעומת כל מתחריו הממוקמים "מחוץ למרכז".

באקדמיה ויצ"ו חיפה דבקה תדמית "האחות הקטנה" של הטכניון, בין היתר בשל המיקום בעיר חיפה. הסטודנטים במחלקה לארכיטקטורה נהנים מאינטימיות יתרה -כ-150 סטודנטים בסה"כ, כ-35 חדשים מתקבלים מדי שנה - ואווירה סטודנטיאלית חופשית יותר, שבאקדמיה מבטיחים כי אינה באה על חשבון הרמה האקדמית.

למכללת יהודה ושומרון, המצטרפת הצעירה בחבורה, יש יתרון בקרב סטודנטים מהמגזר הדתי-לאומי, וראש בית הספר עצמו מתמחה במבני דת וקהילה. מספר הסטודנטים הגדול - כ-300 סטודנטים במסלול - מעיד על הביקוש הרב.

קשה להשוות בין תוכניות לימודים לפרטיהן או לנסות להעריך בהכללה את רמתם המקצועית של בוגרי בתי ספר אלה לעומת אחרים. לכן החלטנו לחדד את ההיכרות דווקא עם העומדים בראש המחלקות לארכיטקטורה בבתי הספר השונים. בסדרת ראיונות שנפתחת כאן נכיר את האנשים שהאני מאמין שלהם משפיע על תוכנית הלימודים ועל עיצוב תפיסת עולמם של הארכיטקטים לעתיד. אלה שיהיו אחראים בתורם על דמותה של המדינה והסביבה הבנויה בה.

דבר הדיקנית

ארזה צ'רצ'מן היא פסיכולוגית סביבתית. יש דבר כזה, אם כי לא הרבה, ואולי פחות מדי, כשחושבים על ההשפעה הדומיננטית של הסביבה הבנויה על חיינו ואישיותנו הקולקטיבית. פרופ' צ'רצ'מן, ראש הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, מסיימת את תפקידה כדיקנית בימים אלה, אך תמשיך ללמד בתחומה הייחודי.

"זה מקצוע שלא עוסק בעצמו בתכנון אלא נלווה לאנשי התכנון ומספק זווית ראייה אנושית רחבה", היא מסבירה. התחום כולל מונחים כמו איכות חיים, הזדקנות, שיכון ציבורי וצפיפות מגורים.

גלובס: כמי שאינה אדריכלית, המינוי שלך לדיקנית היה חריג בפקולטה?

צ'רצ'מן: "היו כבר 'לא ארכיטקטים' בראש הפקולטה. אצלנו אין מסורת שהדיקן מנחה קו אידאולוגי כלשהו. הגישה היא מאוד פלורליסטית, ואני חושבת שזו גישה נכונה וטובה. כמובן שכל אחד בתורו משפיע".

היא עצמה למדה בארצות הברית, ובמשך השנים עסקה הרבה במחקר ובייעוץ לרשויות מקומיות, משרדי ממשלה וארגונים של תושבים - חלקם בהתנדבות. בטכניון היא מלמדת כבר 30 שנה, ומפגישה את הסטודנטים עם אספקטים שאינם מובנים מאליהם למי שחושב במונחים של בניינים ומגדלים. גם אם תפקידה של צ'רצ'מן כדיקנית אינו חריג, אין ספק שהוא משקף גמישות בפקולטה הוותיקה, שסובלת, או נהנית, מתדמית ייקית-קשוחה, אליטיסטית וטכנוקרטית משהו.

- מה נשתנה?

"אנחנו משתנים כל הזמן. אם נסתכל על תוכנית הלימודים לאורך השנים אולי נראה כאילו אין שינוי, אבל יש שינויים מבחינת הדגשים: אנחנו קשובים לתהליכים החברתיים והפוליטיים בארץ. משקפים אולי את הלכי הרוח הכלליים. חברי הסגל כמעט כולם עוסקים במחקר, ומחקרים אלה שואבים מהיידע שיש בעולם. אנחנו ערים גם לאופנות בעולם, אבל מבחינתי, ולפחות חלק מחברי הסגל - יותר מכוונים לצרכים ומהויות מקומיות".

- מה הייחוד של הטכניון היום, בעידן ריבוי מוסדות הלימוד?

"יש ייחוד ברמה הארגונית, במאפיינים של הסגל ובתוכנית הלימודים. זהו ביה"ס היחיד בארץ שמעניק גם תארים שני ושלישי בארכיטקטורה". בפקולטה יש ארבעה מסלולים: ארכיטקטורה, אדריכלות נוף, תכנון ערים ואזורים ועיצוב תעשייתי. לדברי צ'רצ'מן, השילוב של כל המסלולים הללו מבטא את העובדה שבתכנון ועיצוב הסביבה הפיזית לא עוסקת רק קבוצה אחת של אנשי מקצוע, אלא מכלול של מקצועות שונים, "שכל אחד מהם תורם את הכישורים והיידע ליצירת הסביבה".

השפעות תקופתיות

"ההפריה ההדדית הזו קורית גם אצלנו בתוך הפקולטה ולא רק בסביבה", היא מוסיפה. "קהילת הסטודנטים מגוונת ונוצרת סינרגיה בין התחומים". באתר האינטרנט של הטכניון כותבת צ'רצ'מן על מטרות הפקולטה: "לתרום להתפתחות האינטלקטואלית והמקצועית של הסטודנטים שלנו... שיהיו אזרחים מעורבים במדינה, עם מחויבות לתרום להשגת איכות חיים גבוהה במונחים חברתיים, תרבותיים וכלכליים לכל אזרחי המדינה, לתרום לשימור ואיכות הסביבה ולבניית מדינה שכולנו נהיה גאים בה". את האחריות הלאומית הזאת חולק היום הטכניון עם מוסדות לימוד רבים.

- ריבוי בתי הספר לאדריכלות בוודאי מעיד על ביקוש מצד הסטודנטים. אבל יש עבודה בשוק הישראלי לכל-כך הרבה ארכיטקטים?

"אני משערת שלא. ובוודאי לא כולם עוסקים בכך - חלקם מרצון, חלקם מכורח. יש תקופות שבהן כל אחד נקלט בשוק ויש הרבה עבודה, יש שלא. אבל זה שיש ציבור גדול של בוגרים, שמבין ומלומד בתחומים הללו זה רווח נקי של הציבור בארץ".

- הטכניון מטפח אדריכלים-כוכבים?

"אחד המשפטים הראשונים שאני אומרת בכיתה הוא שאני אוסרת על הסטודנטים להשתמש במילה כולם - אין כזה דבר 'כולם'. תמיד יש ויהיו סטודנטים שהם יותר אידאליסטים או יותר חומריים או יותר רוחניים. יכול להיות שהאיזון ביניהם משתנה אבל תמיד יש מכל הסוגים.

"בכל קבוצה יש כאלה שמסתכלים על הכוכבים ורוצים להיות כמותם. אבל כמה כבר יש, ומה הסיכוי שמישהו מכאן יהיה אחד מהם? אנחנו רוצים לחנך ולעודד מצויינות אצל הסטודנטים בכל מיני כיוונים. גם בסגל הפקולטה, כמורים, אנחנו לא מקשה אחת. אולי יש בינינו מורים שהחשיבה שלהם היא של טיפוח יצירתיות וכשרונות בולטים, אבל אחרים מלמדים מתוך ראייה של תפקיד הארכיטקטורה לשרת את הציבור".

מפגש עם האוכלוסייה

גישה זו מדגימה צ'רצ'מן באמצעות פרויקט נגישות ב"עיר הכרמל" - השטח המוניציפלי המשותף של דליית אל כרמל ועוספייה - בו עסקו סטודנטים בפקולטה בסמסטר האחרון, בשיתוף עם אנשים עם מוגבלויות ועם תושבים במקום, ובהדרכת צוות מקצועי נרחב. המשימה של הסטודנטים, בהנחיית האדריכל דני כהנא, היתה קודם כול ללמוד את הבעיות הקשות של הנגישות בשטח, גם טופוגרפיה קשה וגם בינוי ישן, ולהציע פתרונות למקומות ספציפיים - מתנ"ס בי"ס, רחוב ראשי, השוק התיירותי. "המפגש עם האוכלוסייה היה משמעותי ומלמד עבור הסטודנטים", אומרת צ'רצ'מן.

- אדריכלים הם בעלי השפעה אדירה על הסביבה, אולם הם משרתי היזמות והממון. אולי צריך לתת בידיהם יותר כוח להכריע?

"אני חושבת שיש מספיק אדריכלים בעמדות כוח - מי יותר ומי פחות. אני לא הייתי נותנת יותר כוח בידי אדריכלים, אבל אם נחזור לנושא שיתוף הציבור - לציבור צריך להיות יותר כוח. מבחינתי, אנשים רגילים מבינים את הבעיות שלהם ואת הצרכים שלהם יותר טוב מכל איש מקצוע, כולל אותי. מה שהם לא יודעים זה איך לייצר פתרונות.

"את יכולה להיות גאון, אבל זה לא אומר שאת מבינה את הצרכים שלי או שגברים מבינים צרכים של נשים ומבוגרים של ילדים או של קשישים. אני לא אוהבת לדבר במונחים של כוח, אבל צריך להיות תהליך קבלת ההחלטות שמערב בתוכו גם את אנשי המקצוע, גם את הכוחות הפוליטיים והכלכליים, אבל בעיקר את האנשים שהתכנון הזה אמור לשרת אותם.

"הבעיה שלי עם האדריכלים הכוכבים היא, שהרבה מהם לא כולם לא חושבים על האנשים - חושבים על עצמם, על מי שהזמין את העבודה מה יפה ומה מרשים ומה יאדיר את שמם, ולא תמיד על האנשים שצריכים להשתמש במקום".

- אבל גם את בוודאי מתרגשת למראה הברקות של סטודנטים, שמציגים משהו רענן ואינטליגנטי.

צ'רצ'מן: "זה תלוי הברקה מאיזה סוג. רוב הפעילות של הארכיטקטים היא בסביבות יומיומיות, שזה החיים האמיתיים של האנשים. אנחנו מבלים את רוב החיים שלנו לא במוזיאון ולא בתיאטרון. אנחנו מבלים בבתים הפרטיים, בבתי ספר, בחנויות בגנים ציבוריים, אם הם קיימים - שם ההשפעה הגדולה של הארכיטקטורה.

"אני לא חושבת שאני צריכה לדאוג לכוכבים, שייבנו עבור קבוצה קטנה של אנשים עשירים. אנחנו צריכים לדאוג לציבור הרחב. ואני חושבת שאנחנו עושים את זה: עיר הכרמל, פארק חיריה וגם החייאת מרכז העיר ברמת השרון. הסטודנטים עושים פרויקטים בסחנין, בשכונת התקווה, עבודה על התפר בין חופי ג'יסר א-זרקה וקיסריה, אבל גם בלב הערים כמו בנימינה וחדרה - מקומות שבהם חיים אנשים".