החדר של גולדה במרחביה

גולדה ומוריס מאירסון הגיעו ארצה בספטמבר 1921, ופנו בבקשה להתקבל לקבוצה במרחביה. בדיון הראשון שהתקיים בבקשה מצאו חברי הקבוצה את בני הזוג בלתי ראויים להצטרפות, וזאת משני טעמים: ראשית, החלטה עקרונית של חברי הקבוצה לא לצרף אליהם משפחה, היות שלא היו להם עדיין תנאים מתאימים לגידול ילדים. שנית, בני משפחת מאירסון נראו להם כ"אמריקנים מפונקים", שלא יוכלו לעמוד בעבודה הקשה הצפויה להם. אלא שאז שלפה משפחת מאירסון את "הנשק הסודי" שהביאה עימה מארה"ב: גרמופון ידני וצרור של תקליטים העשויים נחושת. מול "אוצר תרבות" שכזה לא יכלו המתיישבים לעמוד, והמשפחה התקבלה בו במקום לקבוצה.

כאילו כדי להוכיח לגולדה שאין היא יכולה לעמוד בדרישות, היא נשלחה לעבודות הקשות ביותר מבחינה פיזית: קטיף שקדים, סיקול אבנים ונטיעת עצים. לאחר שראו החברים ש"האמריקנית הזאת" נחושה בדעתה ואינה נשברת, שלחו אותה למטבח. תוך זמן קצר שיפרה משמעותית הן את התפריט החד-גוני והן את מראה חדר האוכל, וזכתה בהערכת חברי הקבוצה. כאשר נשלחה גולדה ללמוד גידול עופות, היא התמסרה לכך בהתלהבות, ובמהרה הפכה ללולנית מקצועית. בהמשך אף שימשה כצירה בוועידת התנועה הקיבוצית בדגניה, בשנת 1922.

בעוד שגולדה עשתה חיל במרחביה, לא הצליח בעלה להסתגל למציאות הקשה בקבוצה, לא מבחינה אידיאולוגית ולא מבחינת העבודה הקשה. כאשר חלה מוריס ושכב במיטתו שבועות רצופים, הודיע להם הרופא כי עליהם לעזוב בהקדם את מרחביה. במארס 1923, שנה וחצי לאחר הצטרפותם לקבוצה, נאלץ הזוג לעזוב לתל-אביב. מאוחר יותר חזרה גולדה למרחביה לתקופה של כשנתיים נוספות יחד עם בנה, מנחם.

החדר המשוחזר והצנוע, שגודלו 2X3 מ', ושצמוד אליו פרוזדור, נמצא באחד מבתי האבן בחצר ששימשו למגורים. התצוגה (עיצוב: רונית לומברוזו, עיצוב גרפי: זאב הררי) משחזרת את האווירה בחדרה של גולדה, וכולל גרמופון ישן, דוגמת זה שהביאו עימם בני הזוג מאירסון. בפרוזדור לוח תצוגה הכולל תמונות וטקסטים הקושרים את גולדה למרחביה, בכלל זה מובאות בעברית ובאנגלית מספרה "חיי". ההתרשמות מהמקום נעשית באמצעות השקפה לתוכו ממרפסת מיוחדת שנבנתה מחוץ לחלון. הביקור במקום בתשלום ובתיאום מראש בלבד בטל. 3638051-052.