עד מתי ניתן לתקן שומה

סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין דן בנושא וקובע, כי מנהל מס שבח רשאי, בין ביוזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה שנעשתה (בין מכח הצהרת המוכר או הרוכש ובין ע"י המנהל בהיעדר הצהרה), וזאת בתוך 4 שנים מיום שנעשתה. הסעיף מונה שלוש עילות לתיקון השומה: גילוי עובדות חדשות העשויות לשנות את סכום המס, המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה, או התגלתה טעות בשומה.

לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין שיש בהם כדי להשפיע על אופן הפעלת סעיף 85, ובפרט לעניין המועד הקצוב ל-4 שנים. במסגרת הטור בשבוע שעבר הזכרנו את פסק הדין בעניין סמי, ממנו עולה הלכה כללית כי ההחלטה בדבר עשיית השומה צריכה לקבל לבוש מוחשי של הוצאת השומה מידי רשות המס ושליחתה לנישום. מכאן, שגם ביחס למדידת 4 השנים בסעיף 85 הרי שיש להניח שהמועד יימדד מרגע שליחת השומות לנישום.

מתעוררת השאלה האם המועד האמור (4 שנים) ניתן להארכה, לדוגמה מכח סעיף 107 לחוק, הקובע כי המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה. טענת רשויות המס הינה כי לא ניתן להאריך את המועד מעבר ל-4 שנים, וכי מדובר בהתיישנות מהותית.

טענה זו התקבלה ע"י ועדת הערר בירושלים ב-ו.ע 9066/04 זהבה אלוני, בפסק דין שניתן באוגוסט 2006. הוועדה קבעה, כי כוונת סעיף 107 הינה לחול ביחס למועדים דיוניים ולא מהותיים, וכי סעיף 107 קובע התיישנות מהותית. עוד נקבע בפסק הדין, כי עדיף יסוד הוודאות והיציבות בדיני המס (התיישנות מהותית בתוך 4 שנים) ולו במחיר של הנצחת טעות מיסויית.

ועדת הערר הסתמכה כאנלוגיה גם על פסיקת בית המשפט העליון במס הכנסה בעניין דניאל שחר. לעומת זאת, כחצי שנה לאחר מכן, בינואר 2007 ניתן פסק דין ע"י ועדת הערר בתל אביב, ובו המסקנה היתה הפוכה. במסגרת ו.ע 1063/02 סולטן נקבע, כי סעיף 107 חל גם על הארכת מועד של סעיף 85. נקבע, כי יש לאשר הארכה רק בנסיבות מיוחדות, ואולם בנסיבות העניין - לאור תום ליבם של העוררים ולאור מצגים שגויים שיצרו רשויות מיסוי מקרקעין - אכן אושרה הארכת המועד.

דומה אפוא, כי גם בנושא זה טרם ניתנה הכרעה סופית וחד משמעית. נציין, כי לדעתנו עקרון גביית מס אמת ומניעת עיוות מס מן הראוי שיגבר על מגבלות פרוצדורליות בבחינת "אמת ויציב - אמת עדיף". לא כל שכן אלו הם פני הדברים כאשר מדובר ביחסים בין צדדים שאינם שווי כח - המדינה (רשות המיסים) מצד אחד והנישום מהצד האחר.

הכותבים הם ממשרד עו"ד אברהם אלתר ושות'.