זו לא מתנה, זו ירושה!

ועדת הערר דחתה את טענות העוררת, לפיהן מתנה שנתנה לה אמה, בדמות חלק בדירת מגורים, בוטלה עוד בחיי האם. הוועדה קבעה, כי העוררת לא הצליחה להוכיח את ביטול המתנה, ונראה שטענה זו נטענה בדיעבד במטרה ליהנות מפטור ממס השבח על דירת ירושה

סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין מעניק פטור ממס שבח, בתנאים מסוימים, למכירת דירת מגורים שנתקבלה אצל המוכר בירושה.

בפסיקה נדונו מספר מקרים בהם העביר אדם בחייו דירת מגורים במתנה שלא נסתיימה ברישום. עם פטירתו ביקשו יורשיו לטעון, כי הדירה לא הועברה במתנה אלא בירושה, על מנת שיוכלו ליהנות מפטור ממס לפי סעיף 49ב(5) במכירתה, ולא ייאלצו לנצל פטור לפי סעיף 49ב(1) לחוק, וכן כדי לחסוך את מס הרכישה. במקרים אלו טענו היורשים, כי עסקת המתנה אינה בתוקף שכן טרם הושלמה ברישום, ולפיכך טרם נסתיימה על-פי חוק המקרקעין. כמו כן טענו כי העיסקה בוטלה.

בתי המשפט וועדות הערר קבעו, כי אף אם לעניין חוק המקרקעין עסקת המתנה טרם הושלמה, שכן לא נסתיימה ברישום, הרי שלעניין חוק מיסוי מקרקעין בוצעה מכירה של זכות במקרקעין, שכן מתן זכות אובליגטורית (חוזית) לקבלת זכות במקרקעין מהווה אף היא "מכירה" לפי סעיף 1 לחוק.

טענות לפיהן המתנה בוטלה לאחר פטירת נותן המתנה נדחו בדרך כלל. נקבע, כי לאחר פטירת נותן המתנה לא יכול מקבל המתנה לבטל את המתנה באופן חד צדדי, שכן עם מותו של נותן המתנה הפכה המתנה לבלתי חוזרת. לעומת זאת, אם הצליחו היורשים להראות כי המתנה בוטלה על-ידי המוריש עוד בחייו, הוכר הביטול כביטול תקף (ו.ע 1073/01 נוני).

לאחרונה נדון מקרה דומה על-ידי ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בת"א (ו.ע 1180/02 בירמן). במקרה שנדון בפסק הדין ירשו העוררת ואחותה מאביהן רבע מדירה. בשנת 1989 קיבלו העוררת ואחותה את יתרת הזכויות בדירה (3/4) במתנה ללא תמורה מאמן. העיסקה דווחה למנהל מיסוי מקרקעין וזכתה בפטור ממס שבח לפי סעיף 62 לחוק, כמתנה שניתנה לקרוב ללא תמורה.

בשנת 1992 נפטרה האם, ובשנת 2000 נחתם הסכם למכירת הדירה. העוררת ביקשה ליהנות מפטור לפי סעיף 49ב(5) לחוק, בגין מלוא חלקה בדירה. מנהל מיסוי מקרקעין סירב וטען, כי העוררת קיבלה חלק מן הדירה במתנה ולא בירושה. העוררת טענה, כי עסקת המתנה בוטלה עוד בחיי האם, כך שיש לראות בה כמי שקיבלה את חלקה בדירה בירושה.

ועדת הערר קבעה, כי תביעה להצהרה על ביטול מתנה צריכה להיות מוגשת במישור האזרחי, כאשר מנהל מיסוי מקרקעין הוא משיב פורמאלי. תביעה כזו לא הוגשה במקרה הנדון.

הוועדה הבחינה בין המקרה הנדון לבין המקרה שנדון בעניין נוני, בו הצהיר בית משפט מחוזי, כי המתנה בוטלה עוד בחייו של הנותן, מה שאין כן במקרה הנדון. הוועדה קבעה, כי נטל ההוכחה להוכיח שהמתנה בוטלה עוד בחיי הנותן מוטל על מי שמבקש להוכיח את ביטול המתנה, והעוררת לא עמדה בנטל זה. ממועד מתן המתנה עד לפטירת האם חלפו כ-4 שנים, והעוררת לא הציגה כל ראיה כי האם נקטה בפעולה שיש בה כדי להצביע על רצונה לחזור בה ממתן המתנה.

בנוסף, סעיף 3 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, קובע כי חזקה על מקבל המתנה שהסכים לנתינתה, זולת אם הודיע על כך לנותן המתנה תוך זמן סביר.

במקרה הנדון, לא רק שהעוררת ואחותה לא הודיעו כאמור, אלא אף נהגו בדירה מנהג בעלים והשכירו אותה. יתרה מזאת, העוררת ואחותה שילמו מס רכישה בגין קבלת הדירה במתנה, וחזקה על העוררת שהיתה מבקשת החזר מס הרכישה ששילמה לו אכן בוטלה המתנה בחיי האם. לאור האמור, נדחה הערר.