מהפכה בנושא התיישנות ושינויי הלכה

פסק הדין שניתן ביום 22.4.2007 על-ידי בית המשפט העליון בעניין סמי ואיקאפוד בע"מ (ע"א 5954/04, 1857/05) הינו פסק דין מהפכני ובעל השלכות מהותיות על ציבור הנישומים, הן מבחינת דיני מיסוי מקרקעין, הן מבחינת דיני מס הכנסה והן מבחינת דיני מע"מ ומסים נוספים. למעשה, מדובר בשתי מהפכות, כפי שנפרט להלן.

ראשית נפסק, כי ההגבלה של תקופת הזמן בת השנה שבמסגרתה מחויב פקיד השומה להחליט בעניין השגה שהגיש נישום על שומה שנערכה לו (במידה ולא הושג הסכם בין הצדדים באותה תקופה) משמעה, שהצווים יתקבלו בידי הנישום בפועל במסגרת אותה תקופה מוגבלת. בין היתר, נדחתה הפרשנות המוצעת של פקיד שומה לפיה המלים 'השתמש פקיד השומה בסמכויותיו' שבסעיף 152 לפקודת מס הכנסה משמען שפקיד השומה רק יקבע את המס בצו שבכתב, אף אם פרטי החבות במס טרם נשלחו לנישום.

בית המשפט נימק החלטתו זו הן באמצעות פרשנות תכליתית והן באמצעות פרשנות לשונית של הוראת החוק. מבחינת התכלית, הוראת החוק נועדה לצמצם את חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי הנישום טרם קבלת ההחלטה בעניין השגתו. קביעת המס בצו על-ידי פקיד השומה, אך הותרת הקביעה 'במגירה' או במחשב, אינה מגשימה תכלית זו. מבחינת הלשון, הביטוי 'שימוש בסמכות' ניתן לפירוש כמתן הודעה לנישום.

מגבלה דומה של תקופה בת שנה לצורך השבה להשגה קיימת גם בדיני מיסוי מקרקעין (סעיף 87), כאשר לשון הוראת חוק זו אף יותר ברורה ומתיישבת עם ההלכה החדשה מאשר לשון פקודת מס הכנסה. מגבלות דומות קיימות גם בחוקי מס נוספים (למשל, סעיף 82(ד) לחוק מע"מ).

טרם קביעת ההלכה החדשה, נקבע בפסקי דין רבים ע"י בתי משפט מחוזיים וועדות ערר, כי המועד הרלוונטי לסיום עבודת פקיד השומה או מנהל מיסוי מקרקעין הינו מועד תקצור ואישור השומות, אף אם אותן שומות (או הנימוקים להן) שודרו למחשב ושוגרו לנישום חודשים רבים לאחר חלוף תקופת השנה. דהינו, פקיד השומה או מנהל מיסוי מקרקעין יכלו, למעשה, לערוך הליך עיבוד מידע ראשוני והקלדת הנתונים, ולאחר מכן 'להותיר את השומה במגירתם' תוך שהם ממשיכים לעשות בדיקות נוספות בקשר עם השומה גם לאחר תקופת ההתיישנות, מבלי שהנישום מודע להחלטתם.

ההחלטה החשובה והצודקת החדשה מגבילה ומקצרת את התקופה שאומצה בפרקטיקה עד כה בקשר לשימוש בסמכויות על-ידי רשויות המס. להחלטה זו השלכות רבות על כלל ההליכים ה'פתוחים' מול רשויות המס, ומומלץ לבחון כל מקרה ומקרה על מנת לראות אם ניתן לטעון להתיישנות.

שנית, נפסק כי תחולתה של הלכה חדשה זו הינה, ככלל, למפרע. דהינו, הלכה זו חלה על כל מקרה שטרם ניתן בו פסק דין חלוט. גם ל'מהפכה' זו השלכות רבות מבחינת ציבור הנישומים, שכן עד כה נהגו פקידי השומה ומנהלי מיסוי מקרקעין ליישם לעיתים אחורנית (בדרך של תיקון שומות) רק הלכות המיטיבות עמם. כך, למשל, נעשה בהקשר של היכללות זכויות של בר-רשות בחוק מיסוי מקרקעין (עמ"ש 629/90), ניכוי דמי היוון (עמ"ש 3074/98) או ניכוי הוצאות מימון לצורך חישוב מס השבח (ע"א 4271/00, כאשר עמדת המנהל נתקבלה גם בו"ע 9028/04).

הכותבים הינם ממחלקת המיסים במשרד ש. הורוביץ ושות'.