אושרה ייצוגית ב-81 מיליון שקל נגד "אוצר מפעלי ים" והמדינה: "מקרה מובהק של קיפוח המיעוט"

ביהמ"ש קבע כי בעלי מניות המיעוט קופחו כשלא קיבלו דיבידנד במשך שנים, למרות שהחברה רווחית ובעלת נכסים יקרים

בית המשפט המחוזי בת"א אישר הגשת תביעה ייצוגית בסך 81 מיליון שקל נגד החברה הממשלתית אוצר מפעלי ים (להלן: "אוצר") והמדינה, בעלת השליטה בה (כ-82% מהמניות). זאת, בטענה לקיפוח בעלי מניות המיעוט (כ-17%).

בעלי מניות המיעוט מבקשים בתביעה, באמצעות עוה"ד אליעזר לויט וגילת מידן, לחייב את המדינה לרכוש את מניותיהם תמורת שווים ההוגן ולשלם להם פיצויים, לרבות בשל מניעת רווחים עקב אי חלוקת דיבידנד.

"אוצר" היא חברה ממשלתית שהתאגדה בדצמבר 1936 לשם הקמת נמל תל-אביב. ב-1965 חדל הנמל לשמש כנמל ימי, וממועד זה ואילך החברה עוסקת במתן הרשאות והשכרת שטחי קרקע, מבנים, מחסנים וסככות במתחם הנמל וגביית דמי שכירות והרשאה בגינם.

התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית הוגשה ב-2004 על-ידי יהונתן כתבן, חיים פניני וצבי אלון, בעלים של מניות רגילות ב"אוצר", בהתבסס על עילת קיפוח המיעוט ופגיעה בקניינם של קבוצת בעלי המניות הרגילות.

התובעים טענו כי כשלי שוק נורמטיביים ו/או מבניים וניהוליים בחברה הם שהביאו לפגיעה בקבוצת המיעוט. לדבריהם, העוולות כלפיהן מתבטאות באי חלוקת דיבידנד במשך שנים רבות מחד והיעדר אפשרות לממש את מניות החברה בשווים הכלכלי ההוגן מאידך; וכן בחלוקה לא צודקת של משאבי החברה.

החברה והמדינה טענו כי התובעים לא הצליחו להוכיח שסיכויי ההצלחה של תביעתם הינם סבירים, וכי בכל מקרה הדרך המתאימה להכרעה בטענותיהם היא באמצעות תביעה נגזרת ולא באמצעות תביעה ייצוגית.

פגיעה בציפיות

השופטת ציפורה ברון קבעה, כי בעלי השליטה בחברה פגעו באופן בלתי סביר באינטרסים ובציפיות של המיעוט, וכי מדובר במקרה מובהק של קיפוח המיעוט, המצדיק את התערבות ביהמ"ש להגנת המיעוט והסרת הקיפוח. לדבריה, עילות התביעה ראויות ומבוססות והתקיימו כל תנאי הסף לאישורה כייצוגית.

לדברי השופטת, אף שלחברה זכויות בנכסי מקרקעין מהיקרים ביותר בארץ, היא מעולם לא הסדירה את זכויותיה הקניינות בלשכת רישום המקרקעין, וכיום הן מינהל מקרקעי ישראל והן חברת אתרים, המנהלת את המרינה של ת"א, טוענים לזכויות במקרקעין של "אוצר". במצב עניינים זה, קבעה השופטת, נפתח פתח רחב להעברת עושרה של "אוצר" למינהל ולחברת אתרים, באופן שייטיב עם הרוב השולט בגופים אלה על חשבון המיעוט.

השופטת ציינה כי העובדה שהמדינה שולטת במינהל, ב"אוצר" ובאתרים, והעירייה שולטת בשתי האחרונות, מסבירה מדוע המדינה ו"אוצר" לא ממהרות להסדיר את זכויותיה של "אוצר" במקרקעין ומנין נובעת אותה "נדיבות" לחלוק אותם עם כלל הציבור.

השופטת קבעה עוד, כי העובדה ש"אוצר" נמנעת מחלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה לאורך זמן, למרות שהיא רווחית ובעלת הזכויות במקרקעין מהיקרים בארץ, מחזקת את החשש של קיפוח המיעוט. מדיניות זו של אי חלוקת דיבידנד, ציינה השופטת, מאפשרת למדינה "לרכוש החוצה" את בעלי מניות המיעוט תמורת שווים המאזני של המניות, הנמוך בהרבה משווי השוק שלהן.

"נרכשים החוצה"

לדברי השופטת, בעוד שהמדינה והעירייה מקבלות את נכסי המקרקעין של "אוצר" מעצם שליטתן בה, במינהל ובחברת אתרים, ובעוד שהדירקטורים ונושאי המשרה מטעמן ב"אוצר" נהנים מתגמולים רבים ומשכורות גבוהות, יתר בעלי המניות הרגילות מקבלים תשלום כספי מזערי ו"נרכשים החוצה".

עוד קבעה השופטת, כי המסקנה שהמיעוט מקופח מקבלת משנה תוקף לנוכח תמיהות ותהיות נוספות באשר לדרך התנהלותה של "אוצר" לאורך השנים, ממנה עולה "תמונה קשה ועגומה של ניהול בלתי תקין".

השופטת גם ציינה בהחלטתה, כי המבחנים לקבוע אם המיעוט מקופח הורחבו, וכיום לא נדרש להוכיח עושק או כוונת זדון סובייקטיבית מצד הרוב או בעלי השליטה. לדבריה, די שמבחינה אוביקטיבית מוכח כי פעולת הרוב או בעלי השליטה מקפחת את המיעוט ופוגעת באופן בלתי סביר באינטרסים ובציפיות הלגיטימיות שלו ואינה עולה בקנה האחד עם חובת האמון של הרוב או בעלי השליטה כלפיו.

"אוצר" מיוצגת בידי עוה"ד ארדינסט, בן-נתן ושות'. (ת.א. 2122/04).