יעילות התכנון הדמוגרפי

בלא מעט תוכניות מתאר ותוכניות בניין עיר ניתן לראות שימוש באמצעים תכנוניים שנועדו להעברה או מניעה של אוכלוסייה מסוימת מאזורים שונים - ניסיון להצעיר אוכלוסייה, להבאת משפחות, להרחקת שוכרים רווקים, למניעת התפשטות חרדית ועוד ועוד. לעתים, ניסיונות שכאלה מעוררים קול צעקה בנימוקים לאפליה כלפי ציבור מסוים שהתב"ע מקשה עליו להתגורר באזור המתוכנן. אבל מעבר לכך, הבעיה היא שהכלי הזה לא תמיד מוכיח את עצמו.

לדברי ממלאת מקום מהנדס העיר ירושלים, אסנת פוסט, היכולת של כלי התכנון והבנייה לגרום לתוצאה דמוגרפית מסוימת היא מוגבלת. דוגמה בולטת לכך היא שכונת הר חומה בירושלים, שתוכננה לאוכלוסייה חילונית, אבל כיום מאוכלסת ברובה בדתיים. הדבר גרם לכך שחסרים בשכונה מוסדות ציבור - בעיקר בתי כנסת וכד'. גם שכונת רמות בירושלים החלה ותוכננה ברובה כשכונה חילונית, אבל היום היא דתית ומתחרדת. "אתה מתכנן גודל, פיזור מסוים של מוסדות ציבור, מתחשב בפיזור אוכלוסייה, והמציאות טופחת על פניך", אומרת פוסט. "למשל, זה שהחליטו בעבר שבירושלים לא יהיו מעל 30% ערבים, זה שינה משהו? כמובן שלא. לכן, צריך לתת מענה לאוכלוסייה במזרח ירושלים. כמובן, בעיר כמו ירושלים, שבה יש שלוש קבוצות אוכלוסייה - יהודית, ערבית וחרדית, צריך לתת את הצרכים השונים לאוכלוסיות השונות, ויש פחד בקרב הקבוצות השונות שהאחת תגלוש לתחום של האחרת. אבל בכל זאת, תוכנית המתאר המקומית החדשה לא מגדירה באופן מחייב היכן תתגורר או תתרחב כל קבוצה".

פוסט מדגישה, כי הכלי הפיסי תכנוני לבדו אינו מספיק כדי לחולל שינוי כלשהו. תכנון מרכז העיר ירושלים מספק דוגמה נוספת: העירייה וועדות התכנון הכינו תוכניות לעירוב שימושים - מגורים, משרדים, מלונאות ומסחר, אבל כיום יש ביקוש עצום למגורי יוקרה של תושבי חוץ, וזה משפיע על מה שקורה בשטח. למעשה, לדברי פוסט, לא מעט פעמים התכנון דווקא מושפע ומתאים את עצמו לביקוש בשטח.

נתניה כתחנת מעבר

ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, דווקא חושבת שבשכונת קריית השרון במזרח העיר תהליך של הכוונה דמוגרפית באמצעות תכנון הצליח להשיג תוצאות. קריית השרון הוקמה באזור שהיה בחלקו מוזנח ומאוכלס באוכלוסיות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית. פיירברג שינתה את התב"ע הקיימת, הגדילה את שטח המינימום לכל דירה (וחטפה על כך לא מעט ביקורת מצד היזמים), הכול בניסיון להביא למקום משפחות צעירות ממעמד בינוני וגבוה. כיום, היא אומרת, מתגוררות במקום משפחות צעירות חזקות יותר מבחינה כלכלית, וההנחיה החדשה היא לא להקים דירות עם פחות מ-5 או 6 חדרים.

לדברי פיירברג, מסקר שערכה בעבר עלה כי מעל 50% מהדירות בנתניה הן בשטח הקטן מ-70 מ"ר, מה שמסביר לדעתה את המצב הכלכלי הקשה שהיה בעיר. חלק גדול מהבניינים הוקמו על ידי חברות ממשלתיות ונוצרו בנייני "סלמס", עם דירות קטנטנות למשפחות ברוכות ילדים. מדיניות האכלוס הזו של המדינה, לדעת פיירברג, יצרה תמהיל לא נכון ורוב של אוכלוסייה חלשה. לדעתה, תמהיל נכון צריך לכלול את כל מגוון האוכלוסייה. היא מציינת כי "התב"ע שהיתה לקריית השרון כללה בנייה גבוהה והרבה יחידות דיור קטנות. ברור שזוג יכול לכל היותר לגדל בדירות כאלה ילד אחד וברגע שנולד הילד השני הוא יעזוב, ואז הבניין והמתחם יהפכו לתחנת מעבר. גם בתוך בניין צריך תמהיל מגוון של חדרים, כדי שהאוכלוסייה בו תהיה הטרוגנית. כשהמתחם הופך לתחנת מעבר, אנשים לחוצים ומוכרים לכל מי שמעוניין לקנות, והכל נראה בהתאם. לכן קבעתי שעל כל 20 דירות (חמש קומות) תהיה מעלית נוספת; אין לבנות דירות של שלושה חדרים; דרשנו לובי כפול, ציפוי קשיח לכל מבנה, אסרנו שפריצים מזעזעים, קבענו גודל מינימום לחדר, לסלון ולמטבח, שלושה שירותים בדירה וכיווני אוויר. אפילו נכנסנו לפרטים כמו גודל חדר כביסה. כמובן שבמקביל השקענו בפיתוח סביבתי, בתשתיות ועוד".

לדעת האדריכל משה כהן, שעמד בראש צוות התכנון של תוכנית המתאר החדשה לירושלים, הבעיה היא לא יצירת התמהיל כשלעצמו. לדבריו, "מי שמעוניין, למשל, למשוך לאזור מסוים אוכלוסייה ברמה גבוהה, צריך קודם כל תעסוקה איכותית. בלי זה, כל מערך דיור - אין לו הגיון. אם לא אצור מקומות תעסוקה שימשכו אוכלוסיה איכותית, לא יעזור לי שיש דירות גדולות, כי לא יהיה מי שיגור בהן. נדרש מהלך משולב של יצירת תעסוקה מסוג מסוים, כמו היי טק וביוטכנולוגיה, שתביא את האוכלוסייה האיכותית. כך גם הבסיס הכלכלי של העיר יהיה איתן יותר ואיכות החיים תהיה גבוהה יותר כי לעירייה יהיה יותר תקציב. הדברים משולבים ואי אפשר להסתכל עליהם בצורה נקודתית".

"ניסיון פתטי"

דוגמה טרייה לתכנון דמוגרפי עלתה בימים האחרונים בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים. אברהם שקד, נציג הארגונים הסביבתיים בוועדה, מספר כי הוועדה דנה בתוכנית לשינוי ייעוד ממוסד למגורים, ולבניית 271 יחידות דיור בתפר בין שכונות רמת שרת, שהיא שכונה מעורבת ובית וגן, המתחרדת.

התוכנית המקורית הציעה 5 או 6 מבני מגורים בגובה של שש קומות ושתי קומות בנסיגה ובנוסף מגדל של 24 קומות. הוועדה אישרה לבסוף את התוכנית עם מגדל של 18 קומות בלבד. תוכנית זו זכתה לתמיכה נציגי עיריית ירושלים, בנימוק שהיא תשים גבול להתפשטות החרדית באזור ותמשוך אליה אוכלוסייה חילונית או דתית לא חרדית. המחשבה היתה שאוכלוסייה חרדית תעדיף לא להתגורר במגדלים.

שקד, שהתנגד למגדל, מציין: "אני לא מאמין שתוכנית בנייה היא שיטה לקבוע קביעות דמוגרפיות. אני חושב שזה דבר עקר. תוכנית לבית או לשכונה אינה יכולה לקבוע מי יגור באזור והניסיון לקבוע זאת הוא פתטי. מה שקובע זה המצבים שאליהם יוצקים תוכנית ותהליכים דמוגרפיים מורכבים יותר. האמונה שתוכנית יכולה לשנות תהליכים דמוגרפיים ולקבוע את סוג האוכלוסייה היא פרימיטיבית. זה נכון לגבי תוכנית מערב ירושלים, שרצו באמצעותה להביא חילוניים צעירים ומבוססים, וזה נכון גם לתוכנית לחוות הבודדים דרך היין בנגב, שם היתה מחשבה לשים מחסום בפני ההתפשטות הבדווים. כשמדברים על ירושלים, זה חסר כל שחר לומר שחרדים לא יבואו לגור במגדלים. לירושלים מגיעים הרבה חרדים בעלי אמצעים מחו"ל. בארה"ב, למשל, הם גרים במגדלים גבוהים, ואין סיבה שיימנעו מכך בירושלים".

שקד מביא כדוגמה ניסיון כושל של משרד הבינוי והשיכון להקים בעבר שכונה מעורבת ולא חרדית של 2,300 יחידות דיור ברמת בית שמש, שכונת השחר. בסוף שנות ה-90 הגיע תהליך ההתחרדות של רמת בית שמש לשיא. משרד השיכון קידם שינויים בתוכנית המתאר המחוזית והוציא מכרז לשיווק 94 מגרשים לבניית 103 יחידות דיור בשיטת בנה ביתך. חלק מהקונים היו חרדים. בסופו של דבר, ועדת המכרזים של משרד השיכון החליטה לבטל את המכרז בנימוק שהמדינה לא תוכל לקבל החזר הוצאות פיתוח שתשקיע ולנוכח קשיים צפויים בשיווק הקרקעות. ואולם, לא כך חשבו 11 מהזוכים במכרז, שטענו בעתירה לבימ"ש כי ביטול המכרז נעשה לאחר שהתברר ש-20% מהזוכים הם חרדים. בפסק הדין קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי הניסיון לכוון את האוכלוסייה החילונית לרכוש בשכונה ולהניא את האוכלוסייה החרדית - יש בו אלמנט של אפליה.

באשר לירושלים, נמסר ממשרד הפנים כי "בירת ישראל משקפת את מגוון קבוצות האוכלוסייה במדינה. מדיניות התכנון בירושלים היא מתן מענה לביקושים לדיור של הקבוצות השונות הנבדלות זו מזו בהיבטים שונים, לרבות בדרישות הפיסיות ממבני המגורים גובה הבנייה, גודל יחידות הדיור וכד'.

המענה לתוספת יחידות הדיור ניתן על פי רוב לכל קבוצות אוכלוסייה באזור בו היא מתגוררת בעיר. בעת תכנון שכונות חדשות נעשה ניסיון להתאים את מאפייני הבינוי לתושבים העתידיים, מתוך מגמה לשמר על איזונים בין הקבוצות השונות ועל המגוון הקיים בעיר. יחד עם זאת, על פי הניסיון המצטבר - מאפייני בינוי פיסי או הנחיות תכנוניות - אין בכוחן לקבוע באופן מוחלט את זהות התושבים העתידיים". "

orit-b@globes.co.il