נפגעי תוכנית השימור בת"א מתכוננים לקרב

מדובר במבנים שנבנו ברובם בשנות ה-30 בסגנון הבינלאומי, במתחם ההיסטורי של ת"א התחום בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, אלנבי והרכבת בדרום, הים במערב ונחל הירקון בצפון. במתחם זה נבנו בתקופה המדוברת כ-4,000 מבנים, שזיכו את העיר בהכרת אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, וכאמור רבע מהם נכללים בתוכנית השימור.

תוכנית השימור שנויה במחלוקת, בעיקר בשל היקפה, ונדרשו שנים עד לאישורה הסופי. כבר ב-2004 היא אושרה ע"י ועדת המשנה של הוועדה המחוזית תל אביב. 15 עררים נדונו ע"י ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית.

התוכנית איננה מקשה אחת: 200 מבנים מתוך האלף מיועדים לשימור בהגבלות מחמירות, בהם אסורה עקרונית כל תוספת בנייה חדשה במגרש. עם זאת, מתאפשר ניוד זכויות הבנייה שלא נוצלו למגרשים אחרים, על מנת שלא לפגוע בזכויות קיימות. מעבר לכך, 800 מבנים נוספים הוגדרו לשימור פחות מחמיר, באופן המאפשר תוספת בנייה.

במקרים בהם נערכים שינויים פנימיים בתוככי דירה במבנה לשימור, אשר אינם משליכים על חיצוניותו, נקבע כי אין צורך באישור. בסוגיית הכנת תיק תיעוד נקבע כי תיקי התיעוד בתוכנית יוכנו על-ידי בעלי המבנים ועל חשבונם, כחלק מתנאי הבקשה להיתר.

הבעיה ברורה: בעוד ש-200 בעלי המבנים שיזכו לניוד זכויות קיבלו פיצוי כלכלי משמעותי, הרי ש-800 בעלי המבנים לשימור פחות מחמיר עלולים לראות עצמם נפגעים מהתוכנית. עו"ד עופר טויסטר, המייצג בעלי נכסים בתוכנית, טוען כי עיריית ת"א צפויה לתביעות פיצויים בהיקף של מאות מיליוני שקלים בגין אישור תוכנית השימור, המטילה מגבלות בנייה ושיפוץ חמורות.

לדבריו, "ישנה כמובן חשיבות לשימורם של בתים בעלי ערך ומורשת, אבל מאידך יש לזכור כי מדובר מנגד ברכוש הפרט, וספק אם בכוחה ובתקציבה של עיריית ת"א לאזן בין קדושת הקניין וחשיבות השימור, בהיקף העצום שקבעה תוכנית השימור הנוכחית".