לא לשכוח את הטופוגרפיה

כלל ידוע הוא כי "טוב שכן קרוב מאח רחוק". הכלל בא לידי ביטוי ביתר שאת, עת שני שכנים של בתים צמודי קרקע מצויים בסכסוך, שלעיתים יוצא מכלל שליטה ומפרופורציות, ואף לחת"מ יש ניסיון בשכנים שהגיעו עד לבית המשפט העליון, או למשל דוגמא מהחודשים האחרונים - שכנה אמידה, ששכרה מסוק שיצלם את בית שכנה הסורר.

הנושאים לסכסוכים מגוונים. רק בתחום התכנון והבנייה אפשר להזכיר בין המחלוקות הנפוצות חומה שנבנית על גבול המגרש, אולם גורעת שטח לטענת אחד השכנים; גובה החומה/גדר המפרידה ונשיאה בעלותה; מרחק בין שני הבתים או מגבול המגרש; שימוש חורג בבית הפרטי וכו'.

דוגמא בולטת נוספת למחלוקת בין שכנים הינה גובה פני הקרקע (הקרוי 0.00), במיוחד במגרשים הבנויים לאורך מדרון. להלן דוגמא חיה:

שני מגרשים צמודים זה אחר זה במדרון תלול או מתון. שפת הכביש גבוהה - קצה המגרש הראשון נמוך, ואילו קצה המגרש השני/העוקב, נמוך עוד יותר. תושב מתגורר במגרש השני, הנמוך יותר, כאשר המגרש הראשון ריק ולכן הוא נהנה בינתיים מנוף ומרחב מחיה.

לפתע, בעל המגרש הראשון (שכזכור נמצא במפלס גבוה יותר) הגיש בקשה להיתר בנייה, ובמסגרתה הוא מבקש לבנות את ביתו ולהגביה את מפלס 0.00 (כך למשל שלא יצטרך לרדת במדרגות מדירתו אל גינתו שבמדרון). וכמובן, מקו 0.00 הנ"ל, החדש והגבוה יותר, מבקש הדייר לבנות חומת גדר.

בעל המגרש השני מזדעק. הוא חש כי ד' אמותיו, ביתו ומבצרו, נפגעים. במצב זה, לרשות המקומית הסמכות בדין לשקול ולקבוע את גובה מפלס 0.00, באם העניין נראה לה סביר. על הרשות המקומית לשקול שיקולים שונים, כגון המרחק בין שני הבתים (הבנוי וזה שיבנה), תלילות המדרון (מבקש היתר הבנייה חייב להציג לדוגמא פתרונות ניקוז וביוב ראויים) וכו'. כמובן, שתפקידה של הרשות המקומית בסופו של יום הוא לאזן בין האינטרסים של שני השכנים.

לאחרונה ניתן פסק דין מנחה בבית המשפט המחוזי בת"א, מאת השופטת מיכל רובינשטיין, אשר מאשר ומחזק את האמור בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), כי "ועדה מקומית רשאית לתת היתר (היתר לבנייה - ב.ק), לסרב לתת, לתקנו, לשנותו... ובין השאר בעניינים אלה... התאמת מפלסי הנכס למערכת הדרכים והניקוז ולעיצוב נוף הסביבה".

מסקנה נוספת העולה מפסק הדין החשוב הנ"ל היא, כי אזרח אשר מתגורר בסביבה של מגרשים ו/או מתחמים ריקים, המיועדים לבנייה, חייב להיות עירני לתוכנית בניין עיר (תב"ע), אשר מכוחן ניתנים היתרי הבנייה. האזרח חייב לגלות מודעות גם בעניין קו ה-0.0, וצריך להגיש התנגדות לתב"ע כבר בשלב הפקדת התוכנית - אחרת התב"ע תתאשר, יתוכננו תוכניות פיתוח ובינוי (אשר להן לא ניתן להגיש התנגדות על-פי דין), ולבסוף יינתן היתר בנייה שעלול לפגוע באזרח הקטן ולהשאירו בצילו של בית סמוך.

הכותב הוא עו"ד במשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות' המתמחה בתכנון ובנייה.