אין מנוס מתקצוב חיזוק המבנים בפריפריה

בסוף נובמבר אישרה הכנסת, פה אחד, הצעת חוק ממשלתית אשר קובעת שיינתן פטור מהיטל השבחה ע"מ לתמרץ דיירים וקבלנים לחזק בניינים. הצעת החוק נועדה לשפר את הפיתרון הקיים כיום, תמ"א 38. הרעיון העיקרי בתמ"א הוא כי דיירים בבתים משותפים יוכלו להתארגן ולחזק את הבניין בו הם גרים, והממשלה תאפשר להם תוספת לבניין, אפילו הוספת קומה שלמה, לצורך מימון חיזוק הבניין.

הניסיון קובע כי התוכנית לא הצליחה להפוך חיזוק מבנים לכדאי מבחינה כלכלית, ושמעט מאוד מבנים חוזקו בעקבותיה. ולכן, בקיץ 2007 הציגה הממשלה את הצעת החוק, במטרה לשפר את כשלי התמ"א.

במסגרת הדיונים בוועדת הפנים על הצעת החוק הסתבר לוועדה, שבאזורי הסיכון בפריפריה, בניגוד לאזורי הביקוש, קיים כשל שוק חריף ותידרש התערבות ממשלתית ישירה. בנוסף לאי הכדאיות הכלכלית לחיזוק מבנים באזורי הפריפריה, יש לזכור שחלק מהאזורים חשופים יותר לסכנת רעידות האדמה עקב מיקומם. לכן הוספנו קביעה אשר הממשלה הסתייגה ממנה בתחילה אך לבסוף קיבלה אותה, וקבענו פטור מלא מהיטל השבחה בפריפריה. המשמעות היא שבאזור כגון בית שאן, המועד לפורענות מבחינה זו, יהיה פטור מלא. לעומת זאת, באזורי הביקוש כגון גוש דן קבענו פטור של 90% בלבד.

יתר על כן, הממשלה קיבלה את הצעתי שיוענק גם פטור של 50% באגרת בנייה בעת חיזוק בניינים בישובי אזורי הסיכון בפריפריה בלבד. כך, בשל כשל השוק, יצרנו אבחנה נכונה בין אזורי הסיכון בפריפריה לבין אזורי הביקוש במרכז הארץ. מי שרואה בכך "פופוליזם", שיבושם לו. אי העמידה על נושא זה הוא בעיני חוסר אחריות מן המעלה הראשונה.

באשר לדיון בוועדת הפנים - אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו. אם ישנה טענה שהממשלה לא הציגה בדיון באופן סדור ומלא את כל הנתונים הרלוונטיים, כפי שקורה לצערי לעיתים קרובות בעת דיונים בוועדות הכנסת, אז אי אפשר לבקש מהוועדה שתבסס את החלטתה על רצונם של גורמים אינטרסנטיים, שהיו רוצים לראות פטור מלא מהיטל השבחה גם באזורי הביקוש. במצבים מן הסוג הזה נדרשת הוועדה למצוא את האיזון הנכון בין הרצונות השונים ולהגיע להכרעה.

אנו מודעים לכך שאין בכוחם של הפתרונות שהוצעו להביא את המזור שכולנו חפצים בו לאזורי סיכון בפריפריה, ואף התרעתי על כך בשקיפות מלאה בעת הדיונים ובעת אישור החוק במליאת הכנסת. למרות דחיפות העניין, אנחנו אף נתנו לממשלה פסק-זמן של חודשיים כדי לנסות ולגבש החלטת ממשלה שבתקציב 2008 ייפתח סעיף תקציבי לחיזוק מבנים. בינתיים, הממשלה נוקטת בגישה של חקיקת חוקים אשר מועילים רק באופן חלקי, ועלותם התקציבית היא אפסית. כל שקל שהממשלה מנסה לחסוך היום, עלול לעלות לכולנו עשרות-מונים במקרה של רעידת אדמה חמורה.

על אף דרישותיי, דרישות חברי הוועדה ואף דרישות משרדי רה"מ, התשתיות והפנים - משרד האוצר נעמד על רגליו האחוריות, ולא הסכים להקצות בתקציב 2008 אף לא שקל אחד עבור חיזוק מבנים לאזורים בהם יש כשל שוק. רעידות האדמה לא יחכו למשרד האוצר. עפ"י ההערכה מדובר בכ-4 מיליארד שקל, אשר אמורים להיות פרוסים לאורך שמונה שנים. 250 מיליון שקל לשנה זהו מחיר פעוט שהממשלה יכולה ומחויבת לעמוד בו, במיוחד במקרה זה, בו חיי אדם עומדים על הפרק.

יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת.