פלישה וסילוק יד: לפעמים אינטרס הפולש מועדף

דא עקא, מסתבר כי זכות זו של הגנה על הקניין אינה אבסולוטית. יש מקרים בהם הגנה זו נסדקת ואף נסוגה, ובמקומה יש למצוא תחליפים אחרים כגון פיצוי כספי. אחד המקרים המובהקים בו הגנה מעין זו נדונה הינו בעת הגשת תביעה לסילוק יד נגד פלוני. כאן, על-פי התחושה הרווחת והראשונית, על הפולש שתפס שלא כדין, בין בטעות ובין בזדון, קרקע של אחר - לסלק ידו ולהחזיר את המקרקעין.

יש מקרים בהם הדין נוהג אחרת, ומעדיף להשאיר את הפלישה בהיותה עומדת במספר תנאים מצטברים, ולזכות את בעל הקרקע שאל תוכה פלשו רק בפיצויים.

לאחרונה בית המשפט השלום נקרא להכריע בסוגייה מעניינת זו בעניין ת"א (י-ם) 8926/04 חברת אליק נכסים והובלות בע"מ נגד יצחק דדש, שנדון בפני השופט יצחק שמעוני. במקרה דנן המדובר בשתי חלקות סמוכות: האחת בבעלות התובעים, והשנייה בבעלות הנתבע. לצורכי בניית בית בחלקתו ביצע הנתבע עבודות חפירה ותמיכה, אשר בוצעו בטעות בעומק של כמטר בחלקה של התובעים.

לנתבע נודע על טעות זו רק לאחר שמבנה השלד של ביתו היה גמור, כשבית זה נתמך קונסטרוקטיבית על קיר בטון. משום מה, התובעים בהיותם בעלי מקרקעין הסמוכים, הגישו תביעה רק לאחר שש שנים מאז בניית הקיר.

יש להדגיש כי החלקה של התובעים בצורה משולשת, הפגיעה הינה בקצה החלקה ועל-פי הראיות והביקור שעשה השופט שמעוני הוכרע כי הפגיעה מזערית.

התובעים הגישו תביעה לסילוק החפירה והקיר התומך, והחזרת המצב לקדמותו. השופט שמעוני, לאחר סקירה ממצה של הדין והפסיקה בנדון, הכריע שבנסיבות העניין אין לפגוע במה שנעשה וכי תרופת התובעים תהיה רק בקבלת פיצוי.

את הכרעתו מבסס השופט שמעוני על כך כי יש מצבים בהם הצטברות של נסיבות מעידה כי יהיה זה מן האי צדק להגן על בעל הקרקע מול זה הפולש, כשהנסיבות מעידות כי הנזק בבעל הקרקע הינו מזערי.

השופט יצחק שמעוני, לאחר דיון בסוגיות שימוש לרעה בזכות במקרקעין ופס"ד רוקר (בר"ע 6339/97), קובע כי בנסיבות העניין כשהפולש עשה זאת מתוך טעות בתום לב ובהסתמך על תוכניות של מודד ואישורים מהעירייה, וכשבעל הקרקע משתהה בלהגן על זכותו במשך שש שנים עד להגשת תביעתו, וכשהפגיעה אינה בלב ליבה של המקרקעין של התובע אלא בקצה של המקרקעין ולא מפריעה לשימוש או ניצול של מקרקעין, וכשהפולש אינו עושה זאת במצח נחושה וכי הנזק מזערי, וכן הנזק של החזרת המצב לקדמותו גדול יותר מהנזק באיבוד הקניין באותה רצועה בקצה המגרש, אלו מביאים למסקנה כי יש להעדיף את האינטרס של הפולש על פני בעל הקרקע.

יודגש כי חוק המקרקעין קובע שתי מסגרות נורמטיביות של בנייה במקרקעי זולת, אחת היא כשהקרקע מוסדרת (סעיף 19), כשזכותו של בעל הקרקע לדרוש סילוק מחוברים. אך אם הקרקע לא מוסדרת, אזי זכותו של הבונה במקרקעי זולת לרכוש את האדמה שמתחת לבנייה, וזאת בהתקיים תנאים של תום לב ושעלות הבנייה גבוהה מהקרקע, ושיש בכסף כדי לפצות את בעל הקרקע.

ללא ספק פסק דין זה נוגע לאחד מהמקרים הפרקטיים והנפוצים ביותר של התמודדות בין בעלי הקרקע לבין מי שלמעשה גוזל ממנו את הקרקע. אין המדובר בפולש קלאסי אלא במקרה בו על הדין למצוא את האיזון הדק והרגיש בין בעלי הזכויות, כששניהם ראויים להגנה, אך מבחינה קניינית רק אחד יכול לנצח. (לדיון נרחב ראו: י. וייסמן דיני קניין - בעלות ושיתוף ע' 61 , ח. דגן, קניין על פרשת דרכים, מ. בניאן, דיני מקרקעין-עקרונות והלכות ע' 375).