גבולות זכות הערעור לעליון

אחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בעניין שיכון עובדים (ע"א 4861/05), אשר דן בגבולות זכות הערעור לבית המשפט העליון על החלטת ועדת הערר. במקרה הנדון, רכשה העוררת זכויות במקרקעין מאת חברת מרל"ז, אשר התקשרה יחד עימה מספר שנים קודם לכן בעסקת קומבינציה עם מושב ברקת, לבניית שכונת מגורים ביישוב שהם.

המחלוקת העיקרית בין העוררת לבין מנהל מס שבח נגעה בקביעת שווי המכירה ממנו נגזר מס הרכישה שהוטל על העוררת. העוררת דיווחה בשומה העצמית שהגישה, כי שווי קרקע ליחידה הינו כ-18 אלף דולר. השומה העצמית נדחתה על-ידי המנהל, אשר קבע את השווי של קרקע ליחידה בסכום של כ-50 אלף דולר. על החלטת המנהל בהשגה הגישה העוררת ערר. ועדת הערר קיבלה את עמדתו של המנהל.

לאחר שוועדת הערר דחתה את טענות העוררת, הגישה האחרונה ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו תקפה את ההחלטה של ועדת הערר בשני מישורים. במישור הפרוצדוראלי טענה העוררת, כי ועדת הערר לא הכריעה בחלק מן המחלוקות שבין הצדדים. כך למעשה, לא עמדה הוועדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה. במישור השני תקפה העוררת את החלטתה של הוועדה לגופה, את האופן בו יש לערוך את השומה ואת השיטה הנכונה לחילוץ שווי העיסקה לאחר חישוב הוצאות שהחברה עמדה בהן לצורך בניית היחידות (הוצאות מימון ופיתוח).

מנגד טען המנהל, כי הערעור נסב על שאלות עובדתיות, ולפיכך יש לדחותו בהתאם להוראת סעיף 90 לחוק, הקובעת כי אין להגיש ערעור בנושאים שבעובדה אלא בנושאים משפטיים בלבד. מאחר והשאלה העולה במקרה הנדון הינה שווי המקרקעין, הרי שאין המדובר כלל בשאלה משפטית כי אם עובדתית-שמאית.

בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו, כי המחלוקת בין הצדדים לגבי שווי הזכות הנרכשת איננה משפטית, ולפיכך למערערת לא עומדת הזכות לערער על פסק דינה של ועדת הערר. טענות העוררת בדבר שוויה הממוצע של דירה ואי ניכוין של הוצאות מסוימות, הן טענות שבעובדה הכרוכות בהבאת ראיות ושמיעת עדים, ולפיכך אין לדון בהן במסגרת ערעור לבית המשפט העליון. גם יתר טענות העוררת הנוגעות למשקלן של העדויות, והעדר הרלוונטיות של שומת מס רכוש שנעשתה למועד קובע שונה, הן בעלות גוון עובדתי.

עולה מכך, כי במקרים בהם קיימת התלבטות משפטית ביישום המנגנון לקביעת שווי, יש מקום להתערבות בית המשפט העליון, כפי שנעשה בעבר בסוגיות שווי אחרות כמו למשל בעניין הלכת אל דין, בכל הנוגע לקביעת השווי במס רכוש. בית המשפט העליון אפשר ערעור בכל הקשור למנגנון לקביעת השווי.

לעניין חובת ההנמקה המוטלת על ועדת הערר, בית המשפט העליון הבהיר כי על ועדת הערר מוטלת חובה בסיסית להוציא תחת ידיה הכרעת דין מנומקת כדבעי, וזאת על מנת לאפשר לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין. יחד עם זאת, מדגיש בית המשפט כי אין משמעות הדבר כי עליה להתעכב בפסק הדין על כל אחת מטענות הצדדים קודם שתכריע בהן.

לוועדת הערר הוענק שיקול דעת המאפשר לה לדון בטענות העיקריות והמהותיות, ולא להתייחס לטיעונים שאין בהם כדי להשליך על תוצאת ההליך. יחד עם זאת, מצא בית המשפט העליון להעיר כי טוב היתה עושה ועדת הערר אילו נימקה את החלטתה ביתר פירוט. *