ביה"ד הארצי: פיטורים ערב יציאה למילואים אסורים - גם אם אינם בשל השירות

כ-4 חודשים לפני שהחל איגור רובינשטיין לעבוד כנהג משאית בחברת מובילי סלע, הוא נקרא לשירות מילואים. ניסיונותיו לבטל את הזימון כשלו. באמצעות עו"ד דניאל טויטו טען שיממה לפני צאתו למילואים פוטר, כביכול בטענה כי הוא מעורב בגניבת המשאית עליה נהג.

החוק אוסר לפטר חייל ששירת במילואים במשך 30 יום מסיום המילואים בלא היתר ועדת התעסוקה, והיתר כזה לא יינתן אלא אם יוכיח המעביד כי הפיטורים אינם בשל שירות המילואים. ועדת התעסוקה קבעה כי רובינשטיין פוטר בשל שירות המילואים בניגוד לחוק.

בית הדין האזורי בבאר-שבע ביטל את החלטת הוועדה משום שלא הוכח קשר בין הפיטורים למילואים, שכן החשש למעורבות העובד בגניבת המשאית היה מבוסס, ומשום שסמיכות הזמנים בין הפיטורים למועד היציאה למילואים שלעצמה, אין בה כדי להעיד על קשר סיבתי בין השניים.

תכלית החוק

בית הדין הארצי קיבל פה-אחד את ערעורו של רובינשטיין. ראשית נקבע כי היקף התערבותו של בית הדין האזורי הדן בערעור על ועדת התעסוקה, הוא רחב כמו בערעור על פסק דין, ואינו מוגבל לעילות ההתערבות בהחלטה מינהלית (חוסר סמכות, חוסר סבירות וכו').

אולם נימוקי השופטים לגוף הערעור היו שונים. השופטים עמירם רבינוביץ ונילי ארד ונציג המעבידים קבעו, בדעת הרוב, כי "אין הבדל ממשי בין פיטורים ערב צאתו של המערער לשירות מילואים ובין פיטוריו ביום למחרת, כשהתחילה תקופת המילואים. אלה אסורים, אלא אם כן הותרו ע"י ועדת התעסוקה, בנימוק שאין קשר בין המילואים לפיטורים".

עבור מי שידקדק בלשון החוק, ציין השופט רבינוביץ' כי החלטת הוועדה נכונה גם על-פי עקרון תום-הלב, "שהרי פיטורים ממש ערב שירות המילואים מנוגדים לתכלית החוק".

השופט שמואל צור ונציג העובדים סברו כי לא ניתן לקבוע שפיטורים יום לפני תחילת המילואים כמוהם כפיטורים בתוך תקופת המילואים. לדעתם, החוק מגן על עובד בשני חלונות זמן: בתקופת המילואים ו-30 הימים שלאחריהם - אסור לפטר עובד, מכל סיבה שהיא, בלא היתר הוועדה; בכל זמן שהוא (גם לפני קבלת צו הזימון למילואים) - אסור לפטר עובד "בשל שירותו במילואים".

הם הסכימו כי "ככל שפיטוריו של עובד מתבצעים סמוך לתחילת המילואים, כך ניתן ליצור חזקה שבעובדה שהפיטורים נעשו בשל שירות המילואים ועול ההוכחה המוטל על המעביד להפריך זאת חייב להיות מובהק, חד-משמעי ומשכנע ביותר". מאחר שכאן כפות המאזניים היו שקולות, לכל היותר, נקבע כי המעביד לא עמד בנטל ההוכחה. (ע"ע 268/07).