מאיפה בדיוק יביאו האמריקנים כסף

הגרעון המסחרי שלהם 62 מיליארד ד', את הגדלתו למימדי ענק, נשלם כולנו ובגדול

תוכנית החילוץ של ראשי הבנקים המרכזיים בעולם, שהזרימו כ-180 מיליארד דולר לשווקים, ובעקבותיה תוכנית ההצלה של פולסון וברננקי שפורסמה בסוף השבוע, החזירו את הצבע הירוק למסכי הנתונים בבורסות העולם. כך הסתיים המסחר ביום ו' בעליות חדות, וסיכם שבוע נוסף של מאניה דיפרסיה עולמית, הנעה בין ייאוש מוחלט (קריסת ליהמן ברדרס) לתקוות היציאה מהמשבר.

מאיפה בדיוק תביא ארה"ב כסף לתוכנית ההצלה שעלותה מוערכת בכ-800 מיליארד דולר, לאחר שכבר הוציאה מיליארדים בהצלת בר-סטרנס, הלאמת פאני מיי ופרדי מאק ו-AIG. הגירעון המסחרי תפח ביולי ל-62.2 מיליארד דולר, הרבה מעבר לתחזיות המוקדמות, והגירעון בחשבון השוטף עלה ברבעון השני ל- 183.1 מיליארד.
גירעונות אלה הם הסיבה לכך שהוצאת הכספים האדירה לשם הצלת שוק ההון, תחליש בסופו של דבר את המשק האמריקני.

לאור הסבירות הנמוכה לפחות כרגע, שהממשל האמריקני יתחיל להדפיס כסף, דבר אשר עלול לגרור אותו לאינפלציה גבוהה ובעקבותיה למהלך של העלאת ריבית, אשר יבריח את ההשקעות מהשוק, נראה כי מי שיצטרך בסופו של דבר לשאת בעול, הוא הצרכן האמריקני - יוטלו עליו מסים.

כשהצרכן האמריקני יתחיל להיפגע, יפגעו כולם, משום ארה"ב היא היבואנית מספר אחת של מדינות רבות, ובכך מהווים צרכניה את מנוע הצמיחה של העולם כולו. עד כה היו האמריקנים מכורי צריכה, עד כדי כך שהצריכה העצמית שלהם היוותה 70% מהתמ"ג של המשק שלהם.

עכשיו, כשמחנק האשראי ייתן אותותיו במשקי הבית, המציאות המרה תאלץ את גברת ומר סמית' להתחיל לחסוך, לכך תהייה השפעה על סדרי הכלכלה הגלובליים שהכרנו עד היום.

לפני כשבוע, עם פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס פרסמנו כאן פרשנות של הפייננשל טיימס, שתהה אם הגרוע מכל כבר מאחורינו. בפיננשל כתבו ש"ירידה מהפרזות כאלו כוללת ארבעה תהליכי-ענק: צניחת מחיר נכסים מנופחים לרמות בנות קיימא; ירידה ממינוף במגזר הפרטי; הכרה בהפסדי המגזר הפיננסי; ומימון מחדש של המערכת הפיננסית".

אבל אף אחד מהתהליכים האלו לא הגיע עדיין לסיומו, טרם מוצתה ההכרה של השווקים בהפסדי בנקי ההשקעות בארה"ב וכבר מהמרים בשוק כי גם המעוז האחרון - גולדמן זאקס, יאבד את עצמאותו. הדבר נכון גם לגבי מגזר הפיננסים באירופה, ולמחירי הנדל"ן אשר לא הגיעו עדיין לתחתית. לפיכך נראה שאנחנו נמצאים שוב בשלב המאניה שלאחריה מגיעה תמיד הדיפרסיה.

הדבר היחיד שניתן להסיק מבורסה שעולה ויורדת בחדות בסטיות תקן הגבוהות מ-45% כפי שנצפו ביום חמישי האחרון בבורסת אחד העם, או מדוגמת המרווחים הגדולים בין הריבית הבין-בנקאית בארה"ב לבין הריבית הרישמית בישראל, הוא שכולם חוששים, ובשוק שבו שורר פחד, גוברת התנודתיות יחד עם הסיכון שבמציאת "מציאות" או בניסיון להמר מתי יגיע התיקון.