"מה מניע בשנים האחרונות את הסטארט-אפים בעמק הסיליקון ובישראל? פחות חדשנות, יותר תאוות-בצע"

כך טוענת בספר חדש ג'ודי אסטרין, היזמית וסמנכ"לית הטכנולוגיות לשעבר של סיסקו ; ל"גלובס" היא אומרת: "אנחנו לא זורעים היום את זרעי החדשנות באופן אגרסיבי כפי שהיינו צריכים"

עמק הסיליקון שבסן-פרנסיסקו, הפך במרוצת השנים לשם נרדף לטכנולוגיה מתקדמת ולחשיבה חדשנית. באזור התפתחה מאז שנות ה-70 תעשייה עתירת טכנולוגיה שמהווה את המקום המוביל בעולם בריכוז הידע, הכספים והארגונים העוסקים בטכנולוגיה מתקדמת.

על-פניו, ניכרה הפריחה של האזור בעיקר בתקופות של גאות כלכלית, שכללה השקעות עתק בחברות עתירות טכנולוגיה - כמו בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת - מה שנודע לימים כבועת האינטרנט, ונראה היה כשיאה של תקופה עתירת חידושים וחדשנות.

אלא שדווקא בתקופה הזוהרת של 1998-2000 הואטה רמת החדשנות והפכה את עמק הסיליקון לאזור המיועד להשקעות, שיביאו לצבירת נכסים במקום לייצור חדשנות. כך לפחות טוענת ג'ודי אסטרין, יזמת ואשת היי-טק ותיקה, שהוציאה בתחילת החודש את הספר Closing The Innovation Gap.

אסטרין היא יועצת בביה"ס להנדסה בסטנפורד, בעברה שימשה כסמנכ"לית הטכנולוגיות של ענקית ציוד התקשורת סיסקו בין 1998-2000. לשם הצטרפה אחרי שאחת החברות שהקימה, Precept, נרכשה על-ידי סיסקו תמורת 85 מיליון דולר. אסטרין הקימה בעבר ארבע חברות ונבחרה שלוש פעמים לרשימת 50 הנשים החזקות בעולם העסקי של מגזין Fortune. כיום היא חברת דירקטוריון בחברת דיסני, FedEx ואחרות.

אסטרין טוענת בספרה שההשקעות שבוצעו במחקרים בסיסיים בארה"ב בשנות ה-50 וה-60 היו אלה שעל בסיסן צמחו ההצלחות הטכנולוגיות של שנות ה-70 וה-80. לאחר מכן, החדשנות והנכונות להשקיע בחדשנות הואטו, מה שמעורר חשש לגבי ההתקדמות הטכנולוגית בארה"ב בעתיד הקרוב.

ומה קרה בשנות ה-90? "החדשנות הואטה, בגלל שהמוקד הפך להיות תאוות בצע ופחות הרצון להביא חדשנות שסביבה התפתח עמק הסיליקון", היא אומרת בראיון בלעדי ל"גלובס". החדשנות שמתרחשת היום בעמק הסיליקון ובמקומות נוספים בארה"ב, מדגישה אסטרין, היא רק לטווח קצר ואינה לוקחת בחשבון את ההשקעה הנדרשת בשביל להצמיח את הקידמה הטכנולוגית של השנים הבאות. "כאשר אנחנו מסתכלים לעתיד, לא יהיה לנו על מה להסתמך. התשתית והמדיניות של הממשלה הולכים אחורה לגבי עידוד ברמת הסיכונים וסוג ההשקעות שצריך לקחת בכדי לעודד חדשנות".

לא לוקחים סיכון

גם אם אסטרין אינה מביעה דעה פופולרית, הרי שהיא מתפרצת לדלת פתוחה. בשנים האחרונות, על רקע ההתפתחויות המהירות במזרח הרחוק והירידה בתקציבים הממשלתיים המיועדים למדע בסיסי ובעיות בחינוך המדעי, החלו בארה"ב לתהות בקול רם האם עמק הסיליקון הוא עדיין מקום מוביל מבחינה טכנולוגית והאם ארה"ב אכן מובילה את עולם המדע והטכנולוגיה (ראו מסגרת).

עד אמצע שנות ה-80, המלחמה הקרה מול הגוש הסובייטי חייבה את ארה"ב להשקיע במחקר בסיסי. אבל לאחר מכן, נשמעות יותר ויותר טענות, יתרון זה הלך ונשחק. אסטרין לא מתעלמת מהצד העסקי. "ה-iPod הוא המצאה נפלאה", היא מדגימה, "אבל הוא מתבסס על האינטרנט, טכנולוגיית אחסון, דחיסה (MP3), וטכנולוגיות אחרות. אם הן לא היו קיימות - אף פעם לא היה את ה-iPod. אנשים צריכים להבין שצריך להמשיך ולזרוע את הזרעים. במשך 30 השנה האחרונות ייצרנו מחסור בזרעים חדשים - אנחנו לא זורעים אותם באופן אגרסיבי כפי שהיינו צריכים".

חלק בולט ב"אשמה" על ההאטה בחדשנות מפנה אסטרין כלפי שוק ההון - וול סטריט, קרנות הון סיכון ומשקיעים. "אנשים לוקחים היום הרבה פחות סיכון", היא אומרת ומוסיפה שזו הדרך היחידה בה יכולים לקבל פריצות דרך טכנולוגיות - באמצעות טכנולוגיות משבשות (Disruptive).

פעם הייתה תשוקה

"על הארגונים הגדולים יש לחץ מצד וול סטריט לעמוד בציפיות, וזה לוחץ על המנהלים לא להשקיע בעתיד ולהתרכז בטווח הקצר. לגבי חברות הסטארט-אפ, היכולת לבצע הנפקות ראשוניות ירדה וכתוצאה מכך אין מספיק תיאבון לסיכון. בנוסף, אין מספיק רכישות וכאשר כבר יש - הערכות השווי הן נמוכות. כך שההחזר שהקרנות יכולות לקבל הוא נמוך ואז הפיתוי להשקיע יורד", היא אומרת.

קרנות ההון סיכון מצידן, מעלה אוסטרין טענה מוכרת, אינן לוקחות את הסיכון לשמן הן נועדו. "רוב האנשים שמצטרפים להון סיכון היום הם עם מנטליות של בנקאות ולא של הון סיכון", היא אומרת, "בוחן חדשנות של חברה או של קרן בודק את הפורטפוליו לפי מטרות לטווח ארוך וטווח קצר. כאשר בודקים את אלו של הקרנות מוצאים הרבה יותר לטווח קצר ועם סיכון נמוך. היוצא דופן העיקרי הוא בתחום הקלינטק. זה נהדר. הדבר היחיד שקצת מטריד אותי זה שצריך הרבה זמן וסבלנות עד שמשהו יצא מזה".

אם הטענות האלו נשמעות לכם מוכרות, זה וודאי בגלל שבישראל נשמעות לא פעם טענות דומות, עם דגש על הנטייה המקומית להתרכז באקזיטים ולא בחשיבה על חברות לטווח ארוך. לאסטרין יש זווית ישראלית בעברה, ובילדותה הוריה היו מדענים במכון ויצמן. מאז, לדבריה, היא לא ממש עוקבת אחרי ההתרחשות בארץ. "ישראל, למרות שלא למדתי את הנושא לעומק, נראית כאחד המקומות הכי פוריים לחדשנות מחוץ לארה"ב", היא אומרת ומתארת פרמטרים כגון נכונות תמידית לשאול שאלות, לקיחת סיכונים, אמון, ופתיחות למגוון דעות, כסיבות מרכזיות לפריחת החדשנות המקומית.

אלא שכאשר מחדדים את השאלה לגבי המשמעויות של כמות החברות הישראליות שנמכרות, דעתה של אסטרין כבר שונה. "כאשר מגיעים למצב שבו יש הצלחה רבה מדי בתחום הסטארט-אפים, זה גורם ליזמים לרדוף אחרי האקזיטים במקום לחשוב על בניית דברים", היא מציינת, "כאשר בניתי את החברות שלי בשנות ה-70 וה-80 זה היה סביב בניית החברה, הייתה תשוקה לבנות. בזמן הבועה הייתה פחות תשוקה לבנות ויותר תשוקה לעשות כסף ולתכנן את אסטרטגיית האקזיט. זה אולי מה שקורה גם בשוק הישראלי. כאשר אתה רואה הצלחה, ההתנהגות הופכת יותר להיות ממוקדת בזמן הקצר. אם זה נכון, זה לא מפתיע, אבל זה רע. בגלל שבטווח הארוך זה יפגע באווירה ויגרום לאנשים לעשות פחות כסף. בטווח הקצר יעשו יותר כסף אבל אז החדשנות תתחיל להאט".

התוצאה של המאזניים האלה בין הכסף לחדשנות תהיה ברורה יותר בשנים הקרובות.