ארצות-הברית - יציאת חירום

חברי הקונגרס הלכו הביתה, ועיינו במסמך (אם כך ניתן לכנות דף אחד מודפס). נורות האזהרה נדלקו כשהגיעו לסעיף העלות. 700 מיליארד דולר. באותו סוף שבוע גם התברר כי הגרסה המקורית עברה שינויים, ופולסון מבקש לעצמו סמכויות נרחבות לרכוש לא רק משכנתאות, אלא כל נכס שייראה לו, בלי שיהיה נתון לפיקוח.

ביום שני כבר נשמעו הדברים אחרת. הדמוקרטים נזכרו בתוכנית שוודית להצלת הבנקים בתחילת שנות ה-90: המדינה רכשה נכסים לא טובים מהבנקים, אך התנתה זאת בקבלת מניות. משום מה אף אחד לא דיבר איתם על הלאמת הבנקים בישראל ב-1983, אבל זה אותו רעיון. הדמוקרטים לא אהבו את הסעיף המבטיח חופש מפיקוח וחופש מפני תביעות, ועוד פחות אהבו ששכר הבכירים במוסדות פיננסיים לא יוגבל. גם פרופסורים לכלכלה, שמחו על כך שכספי ציבור מכסים על משגים של אנשים פרטיים, הצטרפו אליהם. לבסוף הצטרפו השווקים. כשהתברר מה גודל החבילה, ומה גודל החוב שלוקח על עצמו הממשל, הגיעו השווקים למסקנה שהדולר הופך לחולה ולחלש, והוא התחיל לצנוח.

מה יהיה בסוף? קרוב לוודאי שתהיה תוכנית, שונה ממה שפולסון הציע, עם יותר פיקוח, עם הגבלות על שכר ועם מניות שיעברו לרשות המדינה. השאלה היא מה תעשה ארצות הברית כשתגלה שיש לה שוק אשראי מולאם, שוק הון חצי משותק, גירעון עצום בתקציב, וואקום ממשלתי של כמה חודשים.