הדולר כבר לא קובע

מדד המחירים לצרכן בספטמבר שוב הוכרע בסעיף הדיור, הסעיף בעל המשקל הגדול ביותר, כ-21%. הפסקת ההצמדה של חוזי השכירות לדולר תוך עדכונם לשקלים, מגמה שהחלה בשלהי שנת 2007, רק התחזקה בשנתיים האחרונות. אלא שהחודש נפל דבר, אפילו מבחינה סמלית: לראשונה מאז פרוץ ההיפר-אינפלציה במשק בשנות ה-80, המשוואה התהפכה וכעת ישנם יותר חוזי שכירות צמודים לשקל מאשר למטבע האמריקני, שהיווה עד לא מזמן עוגן חיוני לתמחור במשק הישראלי. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), 55% מחוזי השכירות הקיימים הם שקליים ורק 45% דולריים. בתחילת 2007, לפני פחות משנתיים, 87% מהחוזים היו צמודים לדולר.

המהפכה הזו, שמביאה לתום עידן הדולריזציה בישראל, היא פרי תוצר של הצניחה החדה וחוסר היציבות של הדולר לעומת האיתנות של השקל. לתופעת הדולריזציה השלכות מרחיקות לכת על המשק: האינפלציה במשק היתה תלויה במידה גבוהה מאוד בשער החליפין של השקל מול הדולר. איך המנגנון עבד? אם הדולר ירד לדוגמה ו-90% מחוזי השכירות היו צמודים לדולר, אז שכר הדירה ירד. מכיוון ש-21% ממדד המחירים היה סעיף הדיור, המהווה משקל עצום, המדד היה צונח.

איך זה בשאר המדינות המתוקנות? האינפלציה היא פרי תוצר של הביקושים (צריכה, יצוא והוצאה ציבורית) והצמיחה (תמ''ג). בתקופות של גאות, ישנה עלייה בביקושים, כתוצאה מכך ישנה עלייה בהיצע (צמיחה), שגורמת לאינפלציה - או עלייה במחירים. בעולם ובספרי הכלכלה, יש אינפלציה כאשר יש צמיחה. בישראל, לפחות עד כה, הקשר כמעט לא קיים ואף היה הפוך: בשנת 2000 היתה כאן צמיחה אדירה של כ-9% ולא היתה אינפלציה בכלל, בשנת 2002 המשק היה במיתון קשה, הצמיחה שלילית והאינפלציה זינקה לכ-7%, ב-2006 הצמיחה חצה שוב את רף 5% והיתה כאן דפלציה! מדוע? כאמור, הדולר הוא זה שקבע.

המצב הגיע לרמות כה אבסורדיות שהלמ''ס נדרש להוציא את סעיף הדיור מהמדד בטענה שהוא כבר לא משקף את האינפלציה במשק אלא שינויים בשער החליפין. גם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, קרא ופעל בתחילת דרכו להפסקת ההצמדות.

תום עידן הדולרזיציה מנתק את התמסורת המוגזמת בין תנודתיות הדולר לאינפלציה ומפנה את מקומה להתנהגות משקית יותר נורמלית וטבעית: נראה ששנת 2009 תהיה השנה הראשונה אחרי זמן רב שבה רמת המחירים במשק תהיה תלויה בביקוש ובצמיחה. גם פישר בונה על חזרה לנורמליות. הוא סבור כי המיתון העולמי יגרום לירידה באינפלציה ולהתכנסותה לתוך יעד המחירים.

אם אכן המשק הישראלי יתנהג בשפיות, אז בעיית האינפלציה, כבעיה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח, תיעלם. המיתון כבר כבש את ארצות הברית ואירופה, שוקי היעד של היצוא הישראלי, הצריכה בדרך למטה - ובחדות, ומחירי הקומודיטי נחתכים על בסיס יומי. מחיר חבית הנפט הוא מחצית מזה שהיה לפני שלושה חודשים בלבד.

במאי האחרון שאלתי את פול קרוגמן, שזכה בתחילת השבוע בפרס נובל לכלכלה, אם הוא לא חושש מהתפרצות אינפלציונית כלל-עולמית. "אין בעיה של אינפלציה", הוא השיב. "הבעיה היא המשבר הפיננסי העולמי שיחמיר ויכניס את העולם למיתון עמוק וארוך". *