התפרעות כלכלית? מציאות כלכלית

1. כל אלו שדיברו על אובדן השפיות לפני שלוש עונות כשצסק"א הביאה ליורוליג את קבוצת ה-30 מיליון דולר כדי לזכות בתואר במוסקבה, ואמרו שאוטוטו זה ייגמר כי הרי הכדורסל האירופי הוא שוק חלש מאוד, מבינים היום שאותה עונה רק סימנה את תחילת המהפכה. ה-30 מיליון הפכו ל-40 מיליון. הדולר הפך לאירו. שלוש שנים אחרי אותה עונה, שחקני NBA כבר לא מתביישים להעדיף את הכסף של היורוליג, או סתם את הכסף של קבוצות רוסיות שאפילו לא משחקות בו.

לא רק שאין נסיגה בכסף שנכנס לאירופה, הקיץ האחרון התאפיין בעליית מדרגה נוספת. הקבוצות העשירות - צסק"א, פנאתינייקוס, אולימפיאקוס וגם הספרדיות - הגדילו תקציבים שהגיעו אצל חלקן ליותר מ-30%. וגם קבוצות הדרג השני נגררו כלפי מעלה. מכבי תל אביב קפצה במעל 20% תוך עונה אחת, סיינה קפצה בכ-40%, טאו ב-30%. השוק לא נשאר אדיש גם בחלק התחתון שלו: שתי הצרפתיות שישחקו השנה ביורוליג (נאנסי ולה מאן) מעמידות תקציבים שגבוהים ביחד ב-35% מהנציגות הצרפתיות בשנה שעברה, הנציגה הגרמנייה (אלבה ברלין) עם תקציב גבוה ב-80% מהנציגה הקודמת (במברג).

נקודת השיא לכל התהליך היתה כמובן החתמתו של ג'וש צ'ילדרס עבור 20 מיליון דולר נטו לשלוש שנים באולימפיאקוס. כל זה עבור שחקן שישי מאטלנטה הוקס.

2. כל מי שבונה על זה שהסערה תחלוף ושהנה בעלי ההון היוונים ורוסים יתקפלו, מתעלם משני דברים מהותיים. ראשית, עבור בעלי ההון שוק הכדורסל האירופי הוא שוק ספורט מאוד נוח יחסית לעומת שוק הכדורגל. בעלות על קבוצת כדורסל, למי שרוצה לקבל קצת PR וגם סתם למי שאוהב את זה, היא השקעה הרבה פחות פרועה כלכלית ביחס לכדורגל. בהשקעה של 25 מיליון אירו אפשר להפוך סדרי עולם בכדורסל, להביא שחקנים מה-NBA ולהעמיד תקציב לקבוצה שתתמודד על אליפות אירופה. בכדורגל עם 25 מיליון אירו תקציב שנתי אי אפשר לגרד בליגות הבכירות באירופה אפילו את התחתית.

העניין השני הוא שלהבדיל מהכדורגל, שוק השחקנים בכדורסל אינו מצריך כסף שנועד לרכש. קחו לדוגמה הקיץ את צסק"א, שהביאה את פלניניץ' עבור 800 אלף אירו מטאו ויטוריה. זה מה ששילמה אלופת אירופה לשחקן המוביל של טאו כדי לשחרר אותו מחוזהו. אין העברות שחקנים במחירים מופרעים, וגם סכומים שנקבעים כסכומי שחרור בחוזה הופכים על שולחן המו"מ לנמוכים בהרבה.

הדבר היחיד שצריכים לספוג כרגע בעלי ההון, הוא את העבודה שהכדורסל לא מחזיר בינתיים כלום. אם נשים לרגע את מכבי תל אביב בצד (היא כן מכניסה כסף משמעותי), אצל רוב הקבוצות עדיין לא רואים עלייה ניכרת בהכנסות. שוק הטלוויזיה של הכדורסל האירופי - מקור הכסף העיקרי היום בספורט - הוא עדיין חלש מאוד. בעונה שעברה הכניסו 24 קבוצות היורוליג ביחד כ-15 מיליון אירו מהסכמי טלוויזיה, כשמתוך זה מכבי לבד הביאה כ-21% מהסכום הכולל. כל יתר השווקים המקומיים לא מוכנים לשים כסף משמעותי על כדורסל. אלופת אירופה צסק"א הכניסה מטלוויזיה 700 אלף אירו. יש קבוצות שלא חצו רף של 200 אלף אירו, ובמברג הגרמנית קיבלה כרטיס ליורוליג למרות שלא הביאה אפילו אירו אחד מטלוויזיה.

גם הסכמי החסות עדיין נמוכים מאוד בהשוואה לכדורגל. מועדון הכדורסל של ברצלונה הצליח להשיג בקיץ האחרון את חוזה החולצה הגבוה ביותר ביורוליג - 2 מיליון אירו לעונה מחברת הביטוח רגאל. אבל לפחות מחצית מקבוצות היורוליג לא מתקרבות אפילו להכנסה של 2 מיליון אירו מספונסרים.

3. אחת הסיבות העיקריות לתזוזה במאזן הכוחות בין אירופה לבין ה-NBA היא לא בהכרח הכסף הגדול שנכנס לאירופה, אלא דווקא העובדה שמישהו בארה"ב קצת נרדם. ספר החוקים הנוקשה של דייויד סטרן היה טוב לליגה שלו כל עוד לא היתה תחרות כלכלית מאירופה. אבל כעת מתברר שהחוקים בעייתיים מאוד. ענייני המיסוי וחוקי תקרת השכר למיניהם מקשים מאוד על שחקנים ב-NBA, שלא לדבר על שער הדולר שהתרסק ביחס לאירו. גם העובדה שיש חוזי מינימום לשחקנים שנכנסים לליגה הטובה בעולם, ומדרגות עלייה קשיחות מאוד בשכר לאורך השנים, מקשות על השחקנים. הדבר אמנם הוא חלק מהיציבות הכלכלית של הליגה, ומה שעזר לה לעמוד על הרגליים בשני העשורים האחרונים, אבל עכשיו נשמעים יותר מדי קולות שקוראים לסטרן להתעורר.

בקיץ האחרון גם נוסף עוד סימן לא מעודד עבור סטרן, כאשר ברנדון ג'נינגס, תיכוניסט מוכשר, החליט לוותר על הקולג' כדי לא לבזבז שנה אחת בלי כסף (חוק חדש יחסית של סטרן שמחייב לחכות עונה אחת בין התיכון לבין ה-NBA) ונסע לשחק ברומא עבור כמיליון דולר לעונה.

משיתוף הפעולה בין היורוליג ל-NBA, שהחל כמהלך הדדי שנועד לסייע לשני הצדדים, מי שמרוויחה בשנתיים האחרונות היא בעיקר היורוליג. סטרן, אולי כצעד ראשון של תפיסת המצב החדשה, הודיע לפני כשבוע שכבר מהשנה הנוכחית הוא יגביל את מספר המשחקים של קבוצות NBA באירופה. הוא תירץ את הסיבה למהלך בכך שהגיע הזמן לחסוך, ודאי בתקופת המשבר הכלכלי הנוכחי, אבל גם הוא מבין שהמלחמה כבר בעיצומה. עכשיו הוא גם יצטרך ללכת לספר החוקים. כי בזמן שב-NBA עלתה תקרת השכר בשנתיים האחרונות ב-12%, אצל הקבוצות המובילות באירופה קפצו התקציבים ב-40%.

אגב, כמה "חוצפה" יש לקבוצות האירופיות אפשר ללמוד מהבעלים של אולימפיאקוס, פנאיוטיס אנגלופולוס, שאחרי שצירף לקבוצה את צ'ילדרס גם הודיע בראיון ב"ניו יורק טיימס" כי זו רק ההתחלה למהלך הגדול האמיתי שהוא מתכנן, ו"כבר בשנה הבאה אפתח בארה"ב משרד קטן שבו יעבדו סוכני שחקנים ומשם אביא את השחקנים אליי ליוון".

נשמע מצחיק? עד לפני שלוש שנים דייויד סטרן היה עוד יכול לצחוק מזה.

4. מה שבכל זאת מאיים על היורוליג הם דווקא פחות עניינים כלכליים ויותר צרות פוליטיות בתוך הארגון. העונה הזאת תתאפיין בסדקים ראשונים בתוך ארגון יול"ב, בין המזכ"ל ג'ורדי ברתומיאו, לבין הנשיא אדוארדו פורטלה. כבר עכשיו מתחילה תסיסה מצד ארגון הליגות באירופה, שטוען לקיפוח מצד היורוליג והניסיון להפוך אותו לליגה סגורה של הקבוצות הגדולות. בספטמבר האחרון כינס ברתומיאו את "הצד שלו", קבוצות היורוליג, והצליח להעביר הצבעה לפיה יינתנו ל-16 קבוצות רישיונות לכל החיים, ביניהן גם מכבי תל אביב. מאוחר יותר כינס פורטלה את ארגון הליגות בפריז לכנס משלו. ברתומיאו הגיע גם הוא למקום, אבל לא הורשה להיכנס. שם הוחלט שלא לקבל את הדרישה של ברתומיאו לארגון סגור.

אבל העיוות עדיין קיים. היורוליג לא מעניקה היום שוויון הזדמנויות, ולמעשה מתוך 24 הליגות של אירופה - היורוליג קולטת קבוצות מ-11 מדינות בלבד. בליגות זועמים על כך שאין קשר בין ההצלחות בליגות המקומיות לבין המפעל היוקרתי של אירופה, מאחר שבחלק מהמדינות - כמו ישראל ורוסיה שם מובטח המקום למכבי ת"א ולצסק"א - אין שום משמעות לאלופה. הן דרשו ייצוג לכל הליגות באירופה, ושקבוצות בשווייץ, בלגיה, אנגליה ואפילו הולנד יוכלו להיכנס ליורוליג מתוך שלב מוקדמות, בדומה לצ'מפיונס ליג בכדורגל.

עוד עיוות שמקורו בהסכמים פוליטיים בין מקימות היול"ב הוא חוסר האיזון בין מספר המשתתפות. לספרד יש השנה 5 נציגות ביורוליג - 30% מכלל הקבוצות. לאור חוזקן זה אולי תורם ליורוליג, אבל מצד שני הקבוצות האיטלקיות, שנחלשו מאוד באירופה ובקושי ממלאות חצי מתפוסת האולמות במשחקי היורוליג, מקבלות 4 נציגות. לצרפת החלשה יש 2 נציגות. העיוות הזה מקורו בחסד נעורים שזוכרים ביורוליג לנציגות הספרדיות, האיטלקיות והצרפתיות (ולאחר מכן היווניות) שהיו אלו שהובילו את המהלך האמיץ של הפרידה מפיב"א.

אז מה יקרה עכשיו? הכסף הגדול שנכנס ליורוליג ולאירופה, הוא גם זה שעלול לפורר את הכל. מי שמאיים כבר עכשיו לשבור את הכלים הוא הגוש הרוסי. בדיון בחודש שעבר בפריז קם נציג הפדרציה הרוסית, דפק על השולחן ואמר "לא ייתכן שבליגה שלי, ומלבד צסק"א, יש 5 קבוצות עם תקציב של מעל 20 מיליון דולר, ואני מקבל רק נציגה אחת. אם הולכים על מועדון סגור ליורוליג - אנחנו לא בעסק".

השבוע האחרון שוב התכנסו שני הגופים. שוב בנפרד. החבר'ה של פורטלה נפגשו בברצלונה, בעוד החבר'ה של ג'ורדי (ביחד עם שמעון מזרחי) קבעו פגישה בוויטוריה. המפגשים הנפרדים האלו היו גם הסימן הראשון לפני 8 שנים לקרע הגדול בכדורסל האירופי.