המשבר הכלכלי והצניחה במחירי הנפט גורמים לחברות הרכב להקפיא תכנון מכוניות "ירוקות"

במקרה של מהפכת התחבורה הירוקה, שהיתה השנה בתנופת שיא, הפגיעה של המשבר הכלכלי קשה במיוחד. לא מעט מהמוטיבציה למעבר לכלי רכב נקיים ולפיתוח מקורות הנעה אלטרנטיביים נבעה בשנים האחרונות מדעת קהל אוהדת בעולם המערבי, שמקורה גם במניעים אידיאולוגיים אבל בעיקר מהחששות להמשך הזינוק במחירי הדלק. כעת כאשר נראה כאשר נדמה שאיום מחירי הנפט הוסר, לפחות בטווח הקצר, מתפנה דעת הקהל לעסוק בנושאים בוערים יותר כמו עתיד החסכונות והתעסוקה.

אפשר לטעון, שבמידה מסוימת מופעל כיום מעין מנגנון איזון "ירוק": המשבר הכלכלי ולחצי המיתון מביאים להקטנת הפעילות התעשייתית ולהקטנת הנסועה בכלי רכב, וכתוצאה מכך גם להקטנת תצרוכת הנפט והזיהום הנלווה אליה. אבל, בראייה לטווח ארוך יציבותו של האיזון הזה מפוקפקת מאוד. הסיבות המרכזיות לעליית מחירי הנפט עדיין קיימות ובהן הגידול המואץ באוכלוסיית העולם וברמת החיים במדינות המתפתחות. ניצב בעינו גם קרטל הנפט, שיכול לווסת את אספקת המוצר יקר הערך כרצונו. לכן לא יהיה זה מפתיע אם במוקדם או במאוחר יחזרו מחירי הנפט לזנק.

בינתיים התקררות דעת הקהל האוהדת, שאותה מתרגמים קובעי המדיניות בעולם ל"כוח אלקטורלי", מאיימת להקפיא את המהפכה הירוקה. נזכיר, שאחד מתנאי המפתח ליישום חזון התחבורה הירוקה הוא סבסוד ממשלתי באמצעות הפחתת מיסים לכלי הרכב, הדלקים והתשתית הנחוצה. כיום ממשלות בכל העולם נאלצות להפנות מתקציבן סכומי עתק כדי לתמוך במערכות הפיננסיות שיציבותן התערערה קשות. במצב כזה ספק אם יש הרבה מקבלי החלטות, שיסכימו להכניס את היד עמוק לקופת המדינה או לבצע קיצוץ מאסיבי במיסים כדי לקדם אג'נדה דועכת.

יצרני הרכב מאבדים חמצן

השינוי מעמיד במצב קשה גם את יצרני הרכב, שבשנה האחרונה נראה היה כאילו הם מבצעים תפנית משמעותית לכיוון רכב היברידי, חשמלי ו/או מונע בדלק ביולוגי. תעשיית הרכב בכל העולם סופגת כיום את מלוא העוצמה של ההוריקן הפיננסי בין אם מדובר בהתייבשות של מקורות המימון, שחיוניים להמשך תוכניות הפיתוח שלהם, או בקיפאון מוחלט של המכירות וירידה דרמטית ברווחים.

כתוצאה כמה מענקי התעשייה נמצאים כיום על סף מיזוג, שמשמעו ירידה משמעותית בהיקף הפעילות, ואחרים מתחילים ליישם תוכניות חירום, שכוללות קיצוצים דרסטיים בהוצאות על כוח אדם.

במצב כזה חוזרים היצרנים להתמקד בבסיס: כלי רכב, שמייצרים רווחים מהירים ויכולים לשפר את התזרים התפעולי מיידית. נכון להיום אף רכב בעל הנעה אלטרנטיבית בעולם, למעט כמה כלי רכב סופר יוקרתיים עם תג מחיר רציני, לא עונה על ההגדרה הזאת וגם לא צפוי לענות עליה בשנים הקרובות.

בעיה של מקורות מימון

אפילו כלי הרכב ההיברידיים הוותיקים הם עדיין מקור להפסדים ליצרנים והצלחתם השיווקית הייתה ועודנה תלויה בקבלת הטבות ממשלתיות ועירוניות. אם מישהו צריך הוכחה לכך הוא יכול למצוא אותה בטויוטה פריוס, שנחשבת למורת דרך ולסימן להצלחה של הרכב האלטרנטיבי. כאשר החל המשבר הקשה בשוק הרכב באמריקני בתחילת הקיץ והכנסותיה של טויוטה החלו לצנוח בחדות, הצעד הראשון שאותו ביצעה היה לייקר בכמה אחוזים את הפריוס למרות שהדבר פגע בביקוש למכונית.

לפיכך המנהלים הבכירים של יצרניות הרכב ניצבים כיום בפני דילמה קשה: האם להמשיך ולהשקיע הון עתק בפיתוח כלי רכב והנעות אלטרנטיביות, שהצלחתם אינה מובטחת והרווחים מהם יופיעו אם בכלל במחצית השנייה של העשור הבא, או להפנות את המשאבים החיוניים הללו לפיתוח "רכבי מיתון" זולים והמוניים ולהגדלת רזרבות החברה. אם יימשך המצב הנוכחי לאורך זמן, קרוב לוודאי שתוכניות הפיתוח של כלי הרכב האלטרנטיביים, שחלקם כבר נמצאות בשלבים מתקדמים מאוד, יעברו לאש קטנה וימשיכו להתקיים על תקן של "פרויקט יחסי ציבור".

מי שעדיין עשוי להמשיך ולקדם את הנושא הן חברות דוגמת רנו ניסן או GM, שכבר השקיעו הון עתק והרבה מאד יוקרה בפרויקטים של פיתוח רכב חשמלי והיברידי וסגירתם עלולה לגרום להם לנזק תדמיתי כבד בקרב הציבור והמשקיעים.

לא רק תוכניות הפיתוח של כלי הרכב הירוקים נמצאות בסיכון אלא גם התוכניות של "חברות הלוויין", שמקיפות את התעשייה המתפתחת ואמורות לספק לה את חומרי הגלם והתשתית הנלווית.

רבים מיצרני ומזקקי האתנול למשל, שרק בתחילת השנה רכבו על גל אדיר של ביקוש לדלק ביולוגי נקי ומסובסד, נמצאים כיום עמוק בבוץ לאור התייבשות הביקוש וההוזלה הדרמטית במחירי הנפט.

גם יצרני ומפתחי סוללות ההיי-טק, שאמורות להניע את כלי הרכב החשמליים וההיברידיים הנטענים, אינם מלקקים דבש. מחירי חומרי הגלם של התעשייה אמנם ירדו אולם רוב החברות נמצאות עדיין בשלב ההזנק עם הפסדים כבדים או רווחים מינימאליים, ותלויים בחסדי המשקיעים ושוק ההון כדי להמשיך את פעילותם. כלל לא ברור כמה מהם ישרדו משבר מתמשך בשוק ההון.

ולא נשכח כמובן את אותן חברות תשתית דוגמת חברת בטר פלייס, שאמורות לממן את הסוללות ולהשיג מקורות מימון להנחת תשתית הטעינה העתידית לכלי רכב חשמליים. בשבוע שעבר חגגה בטר פלייס באוסטרליה את החתימה על הסכם ליישום תשתית הטעינה והמודל העסקי שלה במדינה, בשיתוף חברת אנרגיה אוסטרלית וחברת השקעות מקומית.

כרגיל, ההצהרות הנלוות היו דרמטיות כמו למשל ש"הפרויקט האוסטרלי הוא מודל ליישום של הפרויקט בחוף המערבי של ארצות הברית". אלא שמי שמעיין באותיות הקטנות יגלה, שמקורות המימון הנדרשים - מיליארד דולר אוסטרלי שאמורה לגייס חברת ההשקעות, הם לא הרבה יותר מאשר הצהרת כוונות כללית, שאמורה להתממש עד 2012. גם אוסטרליה נמצאת כיום בכוננות ספיגה של המשבר העולמי והעיתונות הכלכלית שלה מיהרה להטיל ספק באפשרות לגייס סכום בהיקף כזה ממשקיעים פרטיים. האם הענן הפיננסי האפור יכסה על העתיד הירוק? התשובה תתברר בחודשים הקרובים.