הסיכוי לשינוי מגמה נמוך מ-50%

עיזבו את הניתוח הטכני והפונדומנטלי, הביטו בסטטיסטיקה של 100 שנות דאו ג'ונס, זה די

בשבועות שחלפו, ואולי זה כבר כמה חודשים התחושה של כולנו היא שהשוק ירד דיו. אם נשים על כף אחת של המאזניים את הסיבות לכך שהשוק ימשיך לרדת ועל השנייה את הסיבות לכך שיחזור לעלות, נקבל מאזניים מאוזנים ההסתברות לכל אחת מהאפשרויות זהה.

על הכף המרכזת את הסיבות להמשך ירידה יופיעו גורמים בדידים רבים:

  1. ירידה בצריכה הפרטית בארה"ב
  2. גידול באבטלה
  3. ירידה נוספת בהכנסות וברווחים של חברות
  4. פשיטות רגל
  5. ירידה נוספת במחירי הבתים בארה"ב, באירופה, בסין
  6. הערכות פסימיות יותר לגבי שיעורי הצמיחה וכן הלאה..

על הכף השנייה ניצבת כמעט אך ורק העובדה שנדמה שהתסריט הנורא, השחור משחור, הפסימי ביותר, כבר מגולם במחירי השוק הנוכחיים ולכן מתי שהוא הכלכלה תתחיל להפתיע לחיוב ולא רק לשלילה. בוקר אחד נקום ויהיו מספיק אנשים שיחשבו שהשוק מספיק זול ובלי שנרגיש הוא ישנה כיוון.

חמישים חמישים

רובנו מקבלים החלטות השקעה תוך כדי הערכת הסתברויות, בין אם אנו מודעים לכך, אם לאו, אנחנו מחשבים את ההסתברות לרווח ואת סיכויי ההפסד. במאזניים המתנהלים בראשינו בימים אלו, נדמה שיחסי הסיכון והסיכוי מאוזנים 50:50. בחינה של מאה שנות היסטוריית דאו ג'ונס, תגלה שפחות מ- 5% מהזמן בילה המדד הנכבד בנקודת היפוך של מגמה כלשהיא.

אל נא תשקיעו מאמץ בניסיונות לתזמן את השוק ולחזות את הנקודה המדויקת שבה "תסומן התחתית" והשוק ישוב לעלות ואנחנו נשוב אליו.

יש להניח את הניתוחים הטכניים בצד ולעזוב גם את הניתוח הפונדמנטלי, מבחינה סטטיסטית טהורה, הסיכוי שהשוק יתהפך היום, הוא אולי גדול מ-5% אך עדיין קטן ובוודאי רחוק מאוד מ-50%.

כדאי לקחת בחשבון לפיכך שאם יש מה ללמוד מההיסטוריה הרי זה שגם כשיהיה תיקון משמעותי במחירים לא נוכל בוודאות לומר שזהו, "7 השנים" השחונות מאחורינו וחזרנו לזמנים הטובים.

לפני מאה שנה

משבר 1929, הוא התחיל בירידה חדה כשמדד דאו ג'ונס שהיה קרוב ל- 400 נקודות, ירד בחדות לסביבות 200. המדד טיפס חזרה לאזור ה- 300, עליה של כ- 50%, לפני שצנח כל הדרך למטה לרמה 50 שסביבה נסחר בין 1930 ל-1932.

לפני 100 שנה אנשים לא היו חכמים כפי שאנחנו היום, השוק היה פחות משוכלל ולממשל האמריקני לא היה אירוע קודם ללמוד ממנו. הפעם היה לנו ממי ללמוד. בערך "בן ברננקי" בוויקיפדיה מסופר שבמסיבת יום הולדתו ה-90 של מילטון פרידמן, שנערכה ב-2002, אמר ברננקי: "הרשו לי לנצל את מעמדי כנציג רשמי של הבנק המרכזי של ארצות הברית ולומר למילטון: כן, נכון, אתה צודק, אנחנו (הפדרל ריזרב) אשמים בשפל הגדול, אבל הודות לך - זה לא יקרה שוב".

אכן נדמה שהבנק המרכזי של ארה"ב למד מטעויות העבר ופעל במהירות ובנחישות בנשק העיקרי העומד לרשותו הריבית. הבעיה היא בגופים הפוליטיים. במאי 2008 שר האוצר האמריקאי אמר לוול סטריט ז'ורנל: "אני מאמין שהרע מכל נמצא מאחורינו".

לזכותו של פולסון יאמר שניסה ללמוד מטעויות העבר ולפעול ביעילות ובנחישות על מנת למנוע מהכלכלה האמריקנית והגלובלית להתדרדר לשפל הגדול, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, תוכנית הפעולה שונתה כבר 4-5 פעמים ודי ברור שאור חילופי הראשים בבית הלבן, עוד לא נאמרה עדיין המילה האחרונה.

ובחזרה לישראל

אצלנו, במידה רבה המצב דומה הבנק המרכזי פועל במרץ אבל גם אנחנו תקועים במערכת בחירות שמשתקת את היכולת של הממשלה לפעול בנחישות להקטנת נזקי המשבר.השאלה העיקרית שנותרת היא במישור האישי, האם גם לנו יש מה ללמוד מההיסטוריה של שוק ההון ומה הלקח שלנו למחר בבוקר.