שקט, עכשיו תור זיזו לדבר

"אקורד הסיום לקריירה שלי הוא עצוב, וזה זיכרון שיילך איתי כל חיי. אני נותן את הדין עד היום, ולמרות שעשו עלי פרובוקציה, זה לא הצדיק את מה שעשיתי. זו לא היתה הפעם הראשונה שהעליבו אותי על המגרש אבל התיזמון היה גרוע. אמי היתה בבית חולים באותם רגעים, אז זה היה הרגע הגרוע ביותר לנסות לפגוע בי על חשבונה". במלים אלה מסכם לראשונה זינדין זידאן את מה שהתרחש לפני שנתיים על המגרש בברלין, בגמר גביע העולם מול איטליה, אז נגח זיזו בחזהו של מרקו מטראצי וניפץ את התדמית הנקייה שהיתה לו ככוכב הכדורגל הצרפתי הגדול בכל הזמנים.

מאז הפרישה הוא מדבר מעט מאוד. אבל כשהוא כבר מדבר, כולם מקשיבים. לכן, כשזיזו עבר בפאריז בסוף השבוע האחרון ונתן לראשונה מאז פרישתו לפני שנתיים ראיון לעיתון "לה פריזיאן", צרפת געשה. התזמון לא הגיע סתם: שלוש ביוגרפיות פורסמו עליו בחודשיים האחרונים בצרפת, ספרים עבי כרס שמתארים התנהלות על גבול העבריינות של מי שהיה לסמל האהוד ביותר על הצרפתים. "עד עכשיו לא רציתי לענות לאנשים האלה, שכתבו עלי את מה שכתבו. יש לי דברים חשובים יותר לעשות. אני חושב שדיברתי לא מעט שטויות בחיי, אבל אם יש לי מה לומר למישהו אני ארים לו טלפון ואומר לו את זה".

זיזו מתכון גם לחברים הטובים ביותר שלו ששיחקו איתו בנבחרת, אבל מצאו את הבמה לצאת נגדו. כך למשל עמנואל פטי, קולגת עבר של זיזו בנבחרת, שפרסם בספרו בחודש האחרון כי זידאן רחוק מלהיות אליל ההמונים ושהוא מתגייס רק לטובת חברות ענק בעבור בצע כסף. "איתו זה אפילו יותר נורא", אומר עליו זידאן. "הוא מעביר עלי ביקורת בעוד שהוא עושה את אותו הדבר. אני אומר לו היום 'סתום את הפה שלך'. אני עושה מה שאני רוצה עם חיי".

מאפיה? מה פתאום?

מה שהכי מרתיח את זיזו הם הדיבורים על "המאפיה הזידאנית", וכשמתעניינים לדעת אם גם החברה הזאת הושפעה מהמשבר הכלכלי, הוא נזעק: "אין דבר כזה 'חברת זידאן'. אין שבט כזה, כמו שמתארים בספרים האלה. אני בא ממשפחה מאוד מכובדת ואין לנו חשק להטריד אנשים. אנחנו גם לא רוצים שיטרידו אותנו".

המגרש חסר לו. "אבל הגעתי לגיל בו צריך להפסיק" הוא אומר. הוא מקדיש את רוב זמנו למשפחה, אבל לא סוגר את הדלת על עולם הכדורגל. "זה הדבר שאני עושה הכי טוב ובטוח שאחזור לעולם הזה בשלב מסוים. מתחשק לי להיות מאמן. אני עוד לא יודע באיזה אופן זה יקרה ומתי אבל אני יודע שזה יהיה עוד הרבה מאוד זמן. אולי עוד עשר שנים. במשך 17 שנה זה היה כל חיי. היום אני משחק רק עם חברים".

על פוליטיקה הוא לא מדבר בגלל ניסיון העבר, ממנו נכווה. ב-2002 הוא אומר שלא היתה לו ברירה, ונאלץ להתבטא פוליטית ולקחת צד. הימים היו ימי ז'אק שיראק, שהאמין שיקח את הנשיאות בהליכה. מי שהפתיע בסיבוב הבחירות השני היה הפוליטיקאי הגזען והאנטישמי ז'אן-מארי לה-פן. כמו הרבה צרפתים גם זיזו נזעק ואמר את דברו. "אבל לעולם לא אתבטא יותר בנושא פוליטי. אז התגייסתי לעניין כי לא הייתי יכול לעשות אחרת, זו היתה חובתי".

על הבחירות במקומות אחרים בעולם, למשל ארצות הברית הוא דווקא מוכן לדבר. מהבחירה בברק אובמה הוא מבסוט לחלוטין אבל מאמין שבצרפת הציבור עדיין לא בוגר כמו האמריקאים "כי בצרפת, כשמדברים על מהגרים, חושבים על שחקן כדורגל או על ראפר, לא על נשיא".

את הקריירה שלו הוא סיים במדריד ומאז העדיף להישאר שם עם משפחתו. הילדים שלו לומדים בתיכון צרפתי, והמשפחה נמצאת שם כבר שבע שנים וכרגע לא מתכננת לחזור לצרפת. הוא מתעורר בכל בוקר בשעה שבע ומסיע את ארבעת ילדיו (בגילאים 3 עד 13) לבית הספר. כשהוא חוזר אשתו מוציאה אותו לריצת בוקר: "היום זו היא המאמנת שלי. ירדה לי הרבה מסת שריר אבל לא השמנתי אפילו קילוגרם אחד", הוא מתגאה. ומה עם השמועות על בדיקות הסמים אותן לא עבר כשהיה אמור לעבור? "סמים זה רע מאוד" הוא אומר. "כשהייתי ביובנטוס לקחנו קראטין, שזה חומר אסור בצרפת אבל מותר באיטליה. אני לא חושב שזה היה מסוכן" הוא מסכם ולא מוסיף.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט