רו"ח דב ספיר בביקורת על הדו"חות המבוססים על IFRS: "יש לשנות את מתכונת הדיווח"

שנת 2008 היא השנה הראשונה ליישום תקני החשבונאות הבינלאומיים, ה-IFRS. לפי הוראת רשות ניירות ערך, כל החברות הציבוריות מחויבות לדווח השנה לפי שיטה זו. מתברר שמעבר להשפעה מהותית על התוצאות הכספיות עצמן (עקב הכנסת אומדנים שונים, הערכות שווי חדשות ושינויי שיטה) - ניכרת גם השפעה על אופן ההצגה בדו"חות, ולאו דווקא לטובת המשקיע קורא הדו"חות. התולדה של מעבר לדיווח לפי IFRS ב-2008 היא פירוט התקנים בדו"חות, וביאור על התאמה בין התקינה החשבונאית הישראלית לתקינה הבינלאומית.

"אם רשויות האכיפה סבורות כי תיאור רחב של תקני החשבונאות נחוץ ומועיל לקורא הדו"חות, יש לכלול פירוט זה בדו"ח נפרד, שהקורא המתעניין יוכל לעיין בו, אבל בלי שהדו"ח העיקרי ייעלם בים של מילים חסרות תועלת, כאשר מרוב עצים לא רואים את היער", אומר ספיר.

מדקלמים את כל התקנים

* ממה נובע העומס הרב על הדוחות?

"בעבר היה מקובל לכלול בדוחות הרבעוניים ביאור קצר על המדיניות החשבונאית. ניתנה הצהרה כי לא חל שינוי ביישום כללי החשבונאות, ופורטו רק הנושאים שבהם חל שינוי ביישום כללי החשבונאות. לאור המעבר לתקינה הבינלאומית, ההנחות שפורטו לעיל לא נתקיימו, ולכן נדרש גילוי של עיקרי המדיניות החשבונאית ברבעון הראשון של שנת המעבר, 2008.

"לדרישה זו הייתה הצדקה בהתייחס לרבעון הראשון של 2008, אך לגבי הרבעון השני והשלישי פירוט עיקרי המדיניות החשבונאית הפך לדעתי למיותר, והעמיס מאוד על הדו"חות".

* כלומר, ישנה חזרה מיותרת, בפעם השלישית?

"כן. כל משרדי רואי החשבון קבעו נוסח אחד, שבו מדקלמים שוב את כל התקנים, ללא קשר אם הם נוגעים או לא לעיסוק החברה. אפילו התקנים שעוד לא נכנסו לתוקף פורטו בדו"חות הרבעוניים. הדו"חות נראים כמו ספר לימוד, רק התקנים מופיעים בהם. אך כיצד חושב רווח מעסקה ספציפית - קשה מאוד למצוא".

* אתה חושב שנפתח כאן פתח לפורענות?

"מאחר שקורא הדו"חות מתעייף מעיון בנתונים בלתי רלבנטיים, יכול המדווח להסתיר בנקל נתונים בעלי משמעות מכרעת, אשר יכולה להיות להם השפעה מהותית על שיקוליו של קורא הדו"חות - וכאן הבעיה".

* לכם, במוסד לתקינה חשבונאית, לא היה חלק בזה? לא הייתם שותפים לקביעת כללי הדיווח?

"לא היינו שותפים לניסוח 7 IAS. זהו תקן של הוועדה לתקינה בינלאומית. אנחנו בישראל כתבנו מכתב עם השגות על התקן, ולא קיבלו את דעתנו. כתבנו שלדעתנו אין הפרדה בין עיקר לטפל, ואין אפשרות לבחור מה להציג - חייבים להציג את הכול".

* זה המצב כיום גם באירופה? גם שם טובעים בניירות?

"כן, זה המצב בכל המדינות שאימצו את התקינה הבינלאומית. המצב עוד יחמיר - אני צופה שבדוחות השנתיים יתווספו עוד 30-40 עמודים, חלקם הגדול מיותרים. בנוסף ל'ספר התקנים' שצוין לעיל, ואשר משתרע על מספר רב של עמודים, יינתן בדוח השנתי גם גילוי בהתאם לכללי הגילוי הנדרשים בתקנים המפורטים של IFRS, אשר הגיעו לשיאם עם פרסום 7 IFRS, המתייחס למכשירים פיננסיים. תקן זה עצמו דורש ים של פרטים, ללא הבחנה בין נתונים מהותיים יותר או מהותיים פחות".

* האם לדעתך יש לשנות את כללי הדיווח?

"יש בהחלט לשנות את מתכונת הדיווח. מה שלא רלבנטי - לא לכתוב. מעיון בחלק ניכר מהדוחות שהתפרסמו, מעטים המקרים, אם בכלל, שבהם הקורא יכול להבין כיצד נקבעו סכומי ההתאמה שנכללו לפי כללי התקינה הישראלית לבין הסכומים שהוצגו בהתאם לתקינה הבינלאומית. זאת, למרות המלל הרב שליווה את ביאור ההתאמה האמור.

"אין מקום לדקלם את כל תקני החשבונאות הקיימים, אין מקום לפרט בהרחבה תקנים חשבונאיים חדשים אשר אינם בתוקף עדיין, ואשר לא צפויות להיות להם השלכות מהותיות על נתוני הדוחות הכספיים בתקופות הדיווח הבאות.

"לדעתי, יש מקום לציין ולהדגיש רק את עיקרי המדיניות החשבונאית בנושאים שבהם יש למדווח אפשרות בחירה בין אפשרויות דיווח שונות - כגון, רכוש קבוע לפי מודל העלות או מודל השערוך. גם במקרים אלה רצוי לקצר בדיווח המילולי, ויש אולי מקום, על אף שאין דרישה כזו, לציין את הפער בין שתי האפשרויות הלגיטימיות".

* מה אפשר לעשות?

"רשות ניירות ערך צריכה לתת הוראה להפריד את הדברים בדו"חות. להוציא לנספחים את התיאור של מה כל תקן אומר. בדו"חות צריך להיות מידע מהותי, ומידע מהותי בהגדרתו הוא מידע שמשפיע על המשקיע. לאף חברה אין היום אומץ להחליט 'הפרט הזה אינו מהותי, ולא אציין אותו בדוחות'. ניסוח התקן הוא כזה שאינו מאפשר למדווח לצמצם את היקף הגילוי ואת פרטיו. חברת עלית לדוגמה מפרטת בדו"חות את ההשפעה של יחסי הדולר/אירו, ואילו הפרט המהותי ביותר - השפעת מחירי הקקאו עליה - קבור עמוק בפרטים.

"צמצום היקף הדו"חות באופן משמעותי והקפדה על התייחסות בדוחות העיקריים לנושאים החשובים באמת, ישפרו במידה רבה את הרלבנטיות של הדוחות הכספיים. גם את דוח הדירקטוריון רצוי לקצר, ולהפריד בין הדוח העיקרי לבין הנספח אליו.

"בכל הקשור לגילוי המתייחס לחשיפה לסיכונים, הנערך היום באופן טכני לחלוטין, יש לכלול בדוח העיקרי רק גילוי לחשיפה שיכולה להיות לה השפעה מהותית על הדוחות, ואת כל יתר החישובים האריתמטיים של ירידה ב-5% או עלייה ב-5%, שהם ממילא בטלים בשישים לאור תנודתיות השווקים, ניתן לכלול בנספח לדו"ח".

הקטסטרופה שבעקבות ה-IFRS

המוסד הישראלי לתקינה חשבונאית הוקם לפני כ-12 שנה על-פי הסכם בין רשות ניירות ערך ולשכת רואי חשבון. המוסד החליף את הוועדה לכללי חשבונאות של לשכת רואי חשבון בקביעת כללי חשבונאות מקובלים בארץ, וכן עוסק בתקינה חשבונאית שוטפת לרבות עדכון, תיקון או ביטול כללי חשבונאות ודיווח קיימים, מתן תקנים חשבונאים זמניים והבהרות מקצועיות. ספיר מכהן כיו"ר המוסד משנת 2003.

* מהי עמדתך לגבי עצם אימוץ התקינה הבינלאומית בישראל, במיוחד לאור ביטויה בימים אלה של משבר?

"יש בעיה קשה מאוד עם הערכת שווי מקרקעין. הייתי מעדיף שהתקן של הצגה לפי שווי נאות לא יהיה כלל, אלא להסתפק בביאור. התוצאה של התקן הזה היא ש-40%-80% מהרווח שרשמו חברות רבות נובע מעלייה בשווי ההוגן של המקרקעין, מה שפוגע מאוד בדוח רווח והפסד.

"ב-2007, כשהיו עליות חדות בשווי ההוגן, חברות מיהרו לתת להן ביטוי בדוח. עכשיו, כשמגיעה ירידה, לוקח זמן עד שההפחתה מוצאת ביטוי בדוחות. רואים זאת בחברות כמו גזית גלוב, דלק נדל"ן ואפריקה. מעלים את השווי בקלות, ומורידים בקושי. גם נושא המוניטין הוא בעייתי, ואני לא מתלהב גם מנושא ההפרשות לפיצויים".

* האם הדו"חות אכן משקפים יותר את המצב הפיננסי האמיתי של הפירמה המדווחת לפי IFRS?

"עצם המגמה של הצגת הנתונים לפי שווי הוגן ולא לפי שווי היסטורי היא ברוכה. מצד שני, ריצת יזמי הנדל"ן הישראלים להשקעות בחו"ל, שהשתלבה עם עליית מחירי הנכסים שם, ושנוצלה לגיוס אג"ח על סמך שווי הוגן - היא קטסטרופה שנוצרה בעקבות התקינה הבינלאומית".

רשות ניירות ערך מסרה ל"גלובס" בתגובה: "הרשות אינה חולקת על עמדותיו של רו"ח דב ספיר. יתר על כן, היא פועלת במישור רחב בהרבה מכפי שהוא מתאר, במטרה לפשט, לקצר ולהבהיר את הדיווח.

"לעניין ביאור המדיניות החשבונאית של החברות, שאליה מתייחס ספיר: הרשות פרסמה בעבר הבהרות לחברות המורות להן להתייחס אך ורק למדיניות החשבונאית הספציפית שאומצה על-ידי החברה וליישומה. הכוונה בהוראה זו היא למנוע מצב שבו חברה מגישה פירוט מיותר היוצר עומס והכבדה על קוראי הדו"חות. כאמור, בהיבט רחב יותר, הרשות פועלת להסדרת כללים שיבטיחו פישוט ובהירות יתר בדיווחי החברות, על מנת למנוע הצפת המשקיע במידע לא רלוונטי".

"ה-IFRS היא המראה ולא הבעיה"

רו"ח שלומי שוב, מתמחה ב-IFRS, מנהל התוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי ומתומכי אימוץ התקינה הבינלאומית, יוצא להגנת התקינה - שקוממה עליה רבים - גם בתקופת משבר. לדבריו, "תקינת ה-IFRS היא המראה ולא הבעיה, והיא לא יצרה את המשבר. שוק ההון כנראה לא עשה את ה'סוויץ' החד הדרוש כדי לעכל את הנתונים, הן במישור של היכרות עם השפה החדשה שהיא מורכבת מאוד אך טובה יותר, והן במישור של היכרות כיצד להתייחס לנתוני שווי הוגן ששונים במהות מנתוני עלות, מאחר שאינם מייצגים נתון ודאי.

"ייתכן שחברות הנדל"ן ניצלו את זה, ולכן אחרי שגייסו מימון מהבנקים הלכו לגייס מימון משוק ההון על בסיס שערוכי ה-IFRS. שוק ההון צריך להפיק לקחים כבדים. לא בטוח שצריך לממן חברת נדל"ן ברמה כלל מאזנית, אלא רק כנגד שעבוד של הנכס - כפי שעושים הבנקים".

* מה לגבי חלוקת דיבידנדים בהתבסס על דו"חות IFRS?

שוב: "השווי ההוגן הוא לצורכי חשבונאות. העובדה שחוק החברות נשען על החשבונאות לצורך חלוקת דיבידנד, היא טעות גדולה. בדיוק כמו שמס-הכנסה לא צריך למסות את רווחי השערוך, ואכן הוא לא עושה זאת. בדומה, גם בונוסים המשולמים מרווחי שערוך ומהסכמי ניהול (כמו באפריקה) הם כנראה טעות, שהרי כשיש ירידות ערך לא מחזירים את דמי הניהול. במילים אחרות, מעמיסים על החשבונאות משהו שהוא לא חלק מהמטרות שלה, ואחר-כך מותחים עליה ביקורת".

* זו תופעה ישראלית?

"מנהלי חברות הנדל"ן הישראליות חשבו לטווח זמן קצר, ולכן קפצו על עגלת השווי ההוגן, בתקופה של גאות במחירי הקרקעות. באירופה, שיעורי האימוץ של המודל הרבה יותר נמוכים. ההפסדים שנרשמים כעת דווקא מעידים על כך שהמודל עצמו עובד. יש להסדיר את נושא מעריכי השווי בארץ, שהוא פרוץ היום לחלוטין.

"בארץ לפחות מתיימרים להציג מידע רלבנטי, ויש כאן למנהלים אחריות אדירה. יכול להיות שזה יפתח פתח לתביעות ייצוגיות. אגב, אם מודל העלות כל-כך טוב, זו לא בעיה לבצע התאמות להון העצמי ולקבל אותו.

"גם ללא קשר לוויכוח שווי הוגן או עלות - לפני ה-IFRS היינו בבורות אפלים שבהם לרוב הדברים לא התייחסנו בדו"חות, כי לא ידענו איך מטפלים בהם. הרי גם מודל העלות נשען על הערכות שווי: הערכת השווי של הקרקע בלאס-וגאס שעוררה כל-כך הרבה מחלוקת היא לרכוש קבוע שנמדד לפי מודל העלות. גם הערכות השווי למוניטין בעייתיות".