השוק החופשי והשקרנים

האם השוק החופשי מכרסם בדמותנו המוסרית? קל להצביע על מערכות המכרסמות בדמותנו המוסרית הרבה יותר ממנו, שלא לדבר על השגשוג, השלום, הסביבה והחיים עצמם: הפאשיזם הגרמני והקומוניזם הסטליניסטי, למשל. אך קשה יותר להפוך את השאלה - האם דמותנו המוסרית מכרסמת בשוק החופשי - גם אם השווקים החופשיים אכן נדמים מסוכנים יותר למוסר.

אינני בטוח שמדובר באותה שאלה, אך אפשר היה גם לתהות, למשל, אם השוק החופשי מעניש את בעלי המוסר הטוב?

בסך-הכול, התשובה היא לא. השוק נוטה לתגמל עבודה קשה, נטילת סיכונים מחושבים, יצירתיות, ידידותיות וכנות (גם אם אינו מבטיח את קיומם). התחרות היא המפתח: היא המאפשרת לנו למצוא חלופות לעשיית עסקים עם אנשים עצלנים, פחדנים, נטולי דמיון, גסים ושקרנים - בהנחה שאנו מסוגלים להבחין בכך שהם כאלה. ולעתים קרובות אנו אכן מסוגלים להבחין.

יחסי עם המוכר בחנות הפינתית

רוב יחסי הסחר חוזרים על עצמם, באופן ישיר או עקיף. בכל יום אני קונה משהו מאותה חנות פינתית, ואין זה מענייני - ומעניינו של בעל החנות - לסכן את יחסינו. לכן אנו מחייכים זה לזה, מפטפטים זה עם זה, עושים טובות (קטנות ביותר) האחד עבור האחר, ואיננו מרמים זה את זה. יחסיי עם הזבן בסופרמרקט אמנם ישירים פחות, אך על אף שרוב הסיכויים הם שלא אפגוש אותו שוב אי-פעם, הרי שלסופרמרקט - שמחזיק יחסים ארוכי-טווח הן עם העובד והן איתי - יש אינטרס שהכול יזרום על מי מנוחות. כשיחסי המסחר הם חד-פעמיים הפיתוי לרמייה גובר, וזהו כנראה ההיגיון מאחורי הנטייה שלנו להתייחס בזהירות הראויה למדריכי נסיעות ולסוכני נדל"ן וביטוח.

הדברים האלה הם יותר בגדר מדע פופולרי, אך קיימות גם ראיות מדעיות מוצקות. למשל, ממצא מעניין שעלה ממחקר בין-תרבותי שערכו שלושה כלכלנים, ושתוצאותיו פורסמו השנה במגזין Science. סיימון גכטר, בנדיקט הרמן וכריסטיאן תני הזמינו נסקרים מ-16 ערים בעולם לשחק במשחק "טובת הכלל", שבו התבקשו לבחור פעם אחר פעם בין תרומה למאגר ציבורי לטובת הכלל לבין אגירת משאביהם באופן אנוכי.

עונשים ונקמה

מחקרים קודמים גילו כי כשהשחקנים קיבלו את האפשרות להעניש את השחקנים האנוכיים באמצעות הסרת משאביהם, זה בדיוק מה שהם עשו - והתוצאה הייתה בדרך כלל שיתוף פעולה כמעט מלא. גכטנר ועמיתיו מצאו, עם זאת, כי בחברות רבות קרה דווקא ההפך: במקום לקבל על עצמם את העונש ולשתף פעולה עם האחרים, הנענשים חיפשו כמעט תמיד נקמה.

התוצאות היו מרשימות: ההתנהגות השיתופית נטתה לפרוח במדינות הנהנות מדמוקרטיה מבוססת וארוכת שנים. האמריקאים, האוסטרלים, הבריטים והשווייצרים נטו להעניש במידה הפחותה ביותר; היוונים והסעודים נטו להעניש את חבריהם ברמה הגבוהה ביותר. המדינות שנציגיהן נטו ביותר לשיתוף פעולה היו ארצות הברית, דנמרק ושווייץ, ומנגד - שיתוף הפעולה הנדיר ביותר בא מנציגי טורקיה, סעודיה ויוון.

שיתוף פעולה והימנעות מנקמה אינם אבני הבוחן היחידות של המוסר הטוב, וממילא מדובר רק במשחק מעבדה. ועדיין, למרות היסטוריה ארוכה של שווקים חופשיים יותר או פחות באמריקה, באוסטרליה ובבריטניה, נדמה שאופיין המוסרי דווקא עמד במבחן.