בית משפט השלום בתל-אביב קבע כי תשלום פרמיות ביטוח לסוכן משנה כמוהו כתשלום לחברת הביטוח, גם אם היא אינה עובדת ישירות מול סוכן המשנה אלא מול הסוכנות הראשית.
סעיף 34 לחוק חוזה ביטוח קובע כי לעניין דמי הביטוח, סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן נחשב לשלוח של חברת הביטוח, אלא אם זו הודיעה למבוטח בכתב שאין לשלם לסוכן כספים.
במקרה זה, כלל ביטוח ביטלה פוליסת ביטוח עסק משום שהכספים לא הגיעו לידה. המבוטח טען כי העביר את הכספים לסוכן, והציג צ'קים ודפי חשבון המעידים על פירעונם. כלל טענה כי אינה מכירה את הסוכנות לה שילם המבוטח, וכי היא אינה הסוכן הרשום בפוליסה. לדבריה, מאחר שהצ'קים לא הגיעו לידיה, היא אינה יכולה לדעת עבור מה שילם המבוטח.
השופט מנחם קליין קבע כי המבוטח עמד בנטל להוכיח כי שילם עבור הפוליסה, משום שסוכנות המשנה שימשה כ"שלוח" של כלל. קליין ציין כי יש לפרש את סעיף 34 לטובת המבוטח, ולהחילו הן על "סוכנים ראשיים" והן על "סוכנים משניים". לדבריו, העובדה שכלל לא עבדה ישירות עם סוכנות המשנה, אינה פוטרת אותה מהחזקה החלוטה של הסעיף הרואה בתשלום משום פירעון פרמיות הביטוח.
"אינני סבור כי על המבוטח לערוך חקירה מעמיקה, בטרם יבקש לרכוש ביטוח, על דרכי ההתקשרות של סוכנות הביטוח. אם כלל מעוניינת כי סוכנים מורשים מטעמה יימנעו מלשווק פוליסות שונות דרך סוכני משנה, הרי שעליה החובה להוציא הנחייה מסודרת בנושא. משלא עשתה כן, התנערותה של התובעת מסוכני המשנה איננה מקובלת", קבע. (ת.א. 722016/07).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
