המחוזי הפחית משמעותית את הארנונה למספרות: קבע כי מדובר ב"מלאכה" ולא ב"עסקים"

הארנונה שעל בית מלאכה לשלם נמוכה משמעותית מאשר בעסקים ; ביהמ"ש: אין הבדל בין מספרה למתפרה

חדשות טובות לבעלי המספרות: בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי מספרה תסווג לצורכי ארנונה כ"מלאכה" ולא כ"עסקים". המשמעות הכלכלית היא שמיסי הארנונה שעל מספרה לשלם נמוכים בשיעור ניכר (155 שקלים למ"ר בתל-אביב) מהשיעור בו מחויבים "עסקים" (284 שקלים למ"ר בתל-אביב).

בכך קיבל המחוזי את ערעורה של מספרת מישל מרסיה בתל-אביב על החלטת ועדת הערר, שדחתה את ערעור המספרה על החלטת מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב. האחרון קבע כי יש לסווג את המספרה לצורך חיובה בארנונה כ"עסקים" ולא כ"מלאכה" לשנות המס 2005-2006.

שופטת השלום מיכל רובינשטיין אישרה את עמדתה של ועדת הערר וקבעה כי ככלל יש לראות במספרות כעסק המספק שירותים אישיים. ואולם, שופט המחוזי, ניסים ישעיה, דחה עמדה זו. לדבריו, אין להצדיק את האבחנה בין מספרה לבין סנדלריה או מתפרה לתיקון בגדים לצורך חיוב ארנונה. זאת, לדבריו, משום שאין שוני מהותי בין עסק של סנדלריה, המסווג כבית מלאכה לצורכי ארנונה, לבין עסק של מספרה, המסווג כעסק המספק שירותים אישיים.

אלמנט ייצורי

השופט ציין כי כשם שהסנדלר עוסק בעיקר בתיקון נעליים שהתבלו והחייט בתיקון בגדים למיניהם - עוסק הספר או ב"תיקון" תספורת או עיצוב מחודש של השיער על-ידי גזיזתו וסירוקו מחדש. לדבריו, כשם שהספר משתמש לצורך כך במספריים, מסרקים ומייבשי שיער, כך הסנדלר או החייט נעזרים בכלי העבודה האופייניים להם.

השופט ישעיה הסכים עם השופטת רובינשטיין כי מספרה אינה בעלת אופי של בית מלאכה לייצור. ואולם, הוא תהה מה "מייצרים" עסקים של סנדלריה, מתפרה, מעבדה לתיקון מחשבים ומוסך לפחחות וצבע - שמצדיק את סיווגם כבית מלאכה לייצור לצורך חיובם בארנונה.

לדברי השופט, בדומה למספרה - אין כל אלמנט "ייצורי" בכל העסקים האחרים שהזכיר, ולמרות זאת הם סווגו כבית מלאכה לייצור לצורכי ארנונה, ואילו מספרה סווגה כעסק. הוא קבע כי לוועדת הערר אין הסבר לאבחנה זו, שהינה "בלתי סבירה, בלתי צודקת ולוקה באי שוויון בהטלת הארנונה על סוגי עסקים הדומים באופן פעילותם". (עמ"נ 144/07).

צרו איתנו קשר *5988