מה באמת הוא חושב?

הערפל הזה הניע את ממשלת ישראל להתקפל מהרצועה לפני השבעתו של הנשיא החדש, מעין מחווה נימוסית, ביטוי לרצונה של ידידת אמת לא להעמיס יותר מדי על צלחתו של נשיא שאך זה נכנס ללשכה הסגלגלה.

אבל שלשום, בנאום ההשבעה שלו, חשף אובמה טפח מהשקפת העולם שלו לגבי שימוש בכוחה של מדינה לצרכי הגנה עצמית. הדברים לא נאמרו בהקשר של המלחמה בעזה או של בעיית הסכסוך במזה"ת אלא בהקשר של ההיסטוריה האמריקנית, אך הם חושפים דרך חשיבה שצריכה להטריד לפחות חלק ממעצבי המדיניות הביטחונית של ישראל.

וכה אמר אובמה: "זכרו שהדורות הקודמים גברו על הפאשיזם והקומוניזם לא רק בטילים ובטנקים אלא באמצעות בריתות מוצקות ואמונות שמתקיימות לעד. הם הבינו שכוחנו לבדו אינו יכול להגן עלינו, ואף אין הוא מקנה לנו זכות לעשות מה שמתחשק לנו. הם ידעו שכוחנו צומח כתוצאה משימוש מושכל וזהיר בו; שהביטחון שלנו נובע מצדקתנו, מעוצמת יכולתנו לשמש מופת, מהאיכויות הממתנות של ענווה ושל איפוק". לא בדיוק מסוג הדברים שרמטכ"ל ישראלי היה כותב בפקודת היום ערב יציאה למלחמה, למעט אולי קטע על אמונה בצדקתנו.

צריך להדגיש שהציטוט הזה אינו עומד לבדו ואובמה היה רחוק מלהצטייר כפציפיסט נאיבי. באותו נאום הוא הכריז: "לאלה שמבקשים לקדם את מטרותיהם בייזום טרור ובטבח חפים מפשע, אנו נאמר שרוחנו חזקה ואי אפשר לשבור אותה; לא תוכלו לשרוד אותנו ואנו נביס אתכם". אבל, בה בעת, בפנותו ל"מנהיגים (בעולם המוסלמי), שמבקשים לזרוע עימותים, או שמאשימים את חוליי החברות שלהם על המערב", הוא הכריז: "אתם נמצאים בצד הלא נכון של ההיסטוריה, אבל אנו נושיט לכם יד, אם תהיו מוכנים להפסיק לקפוץ את ידכם לאגרוף".

מנהיגים ודיפלומטים ישראליים, שאולי ייחלו בשקט לניצחון של ג'ון מקיין בבחירות בנובמבר, קפצו על הרכבת של אובמה כבר לפני חודשיים. הם הכריזו, ועכשיו הם מחדשים את הכרזותיהם, שאובמה הוא ידיד אמת של ישראל, על סמך הצהרות רבות בקמפיין ובשיחות פרטיות. אבל, אם לשאול שורה מהלקסיקון של ביל קלינטון, 'הגדירו ידידות'.

אין ספק שאובמה רואה עצמו ידיד ישראל. כפי שהוא הכריז לא אחת, איראן גרעינית לא תהיה קבילה על ממשלו, וחמאס יוסיף להיות ארגון טרור בעיני הנשיא כל עוד לא יתנער מטרור, יכיר בישראל ויקבל הסכמים בין ישראל לרשות הפלשתינית.

אבל, בה בעת, סביר להניח שאובמה רואה במיזמים כ"עופרת יצוקה" פעולות מאותו סוג שכוחה של מדינה ריבונית אינו מקנה לה זכות לבצען.

זה לא אומר, כמובן, שבחודש הבא יפסיק הנשיא אובמה את הסיוע הצבאי, או ייתן למועצת הביטחון אור ירוק להשתלח בישראל.

זה כן אומר, שאובמה ידחוף את ישראל ליוזמות שלום פעילות, עם שותפים אמינים, כמו הרשות הפלשתינית, תוך עידוד נמרץ לעשות ויתורים שישראל כבר הסכימה לעשותם אך מעולם לא אזרה אומץ להוציאם אל הפועל, במאמץ להימנע מ"עופרת יצוקה 2".

וזה כן אומר, שראש הממשלה הבא לא תוכל, או לא יוכל, לטלפן לנשיא אובמה, לשלוף אותו מאיזה נאום ולומר לו מה לעשות.