פרדוקסים של צמיחה

מעט יותר מ-20 שנה עברו מאז הוטבע המונח "פרדוקס הפריון" והפך את היחסים שבין המחשוב הארגוני לצמיחה הכלכלית, לסבוך במיוחד. "יש מחשבים בכל מקום", כתב הכלכלן רוברט סולו, באוקטובר 1987 ב"ניו-יורק טיימס", "חוץ מאשר בסטטיסטיקה של הפריון הכלכלי". סולו, אחד הכלכלנים הבולטים במאה ה-20 שאף זכה בפרס נובל באותה השנה, כתב את הדברים בסארקזם אופייני, אך ציין נקודה משמעותית בחשיבה הכלכלית סביב הצמיחה בשני העשורים האחרונים.

שיפור הפריון של תשומות בתהליך התפוקה הוא האומדן הכלכלי הבסיסי של שיפורים טכנולוגיים. לכאורה, תוספת של השקעה במחשוב ומערכות מידע, תביא להתייעלות של ארגון שמבצע הוצאה שכזו ואת הצמיחה בעקבותיה. אך כלכלנים לא מעטים מצאו שהתרומה של הגידול בהוצאות על מחשוב להתייעלות של העובד והמשק האמריקני הייתה נמוכה מאוד. בעוד ההוצאות על מחשוב הכפילו את עצמם כמעט פי 4 בשנות ה-80, הפריון כמעט ולא השתנה.

לאורך השנים, נעו ההסברים לפרדוקס בין טכניקות אמידה לא נכונות, הערכות שבטווחי זמן ארוכים יותר ייראו תוצאות אחרות, וכן טענות כי רוב מערכות המחשוב המוכרות לנו היום לא באמת תורמות לשיפור היעילות (מישהו אמר Windows?).

והנה, לפני כשבועייים התפרסם כי איגוד ה-IT והחדשנות בארה"ב (ITIF) חבר ל-IBM לשם יצירת דו"ח שהוגש לממשל האמריקני ובו בקשה לחבילת הטבות שמטרתה השקעה של 30 מיליארד דולר בפיתוח תשתיות מחשוב ותקשורת. הסיבות לבקשה, היו גם יצירת מיליון מקומות עבודה נוספים. לעניין הפרדוקס רלבנטית הכותרת: "תוכנית עידוד ליצירת מקומות עבודה, האצת הפריון והקמה לתחייה של אמריקה".

בממשל אובמה לא מחכים לפתרון חד משמעי של הפרדוקס

הדו"ח שהוגש לממשל ברק אובמה התבסס על מחקר שערך הארגון לפני כשנתיים ובו הוכח, לטענתם, כי השקעה במערכות מחשוב תועיל לשיפור פריון העבודה. עם זאת, כלכלנים שהגיבו למחקר היו די סקפטים לגבי התועלת שיפיק הארגון מהשקעה שכזו. כך או אחרת, נראה שבממשל החדש לא מחכים לפתרון חד משמעי של הפרדוקס.

אובמה, כך נכתב ב"ניו-יורק טיימס", עשוי לספק חבילת תמריצים להאצת התשתיות הטכנולוגיות. בעקיפין ייתכן וגם יסתום את הגולל מעל אחת התעלומות הכלכליות המעניינות בעשורים האחרונים.

מסקנות הדו"ח בארה"ב שונות מהבקשות שמגישים נציגי ההיי-טק המקומיים לתמיכה. הכוונה בארה"ב אינה נוגעת להון סיכון או לעידוד המו"פ בחברות סטארט-אפ, אלא להשקעה בתשתיות מחשוב כחומרה, תקשורת וכן במציאת פתרונות אנרגיה. יש הבדל גדול בין יצירת ביקושים - אמיתיים או מדומים - על-ידי השקעה ציבורית שגוררת גם רכישות מוצרים מחברות ותורמת לשרידות שלהם, לבין שפיכת כסף ציבורי לחברות עצמן או לקרנות שדרכן הן יקבלו את הכסף.

בישראל כנראה דוגלים בפתרון השני. חבל שהלוביסטים של ההון סיכון והתעשיינים לא מנסים לשכנע את משרד האוצר להשקיע 2-3 מיליארד דולר בשיפור תשתיות המחשוב והתקשורת, ליצור ביקושים וכך לסייע לחברות. במקום זאת הם מעדיפים ללכת על כל הקופה ולהציל את היי-טק הישראלי - לא פחות - ע"י סובסידיות ומענקים.