הוכחת יום הרכישה משתלמת

לקביעת יום הרכישה לצרכי מס שבח עשויה להיות השפעה גדולה מאוד על שיעור המס שישולם. נכסים שנרכשו בין השנים 1948 עד 1960 זכאים לשיעורי מס מופחתים בגין השבח, החל מ-12% לנכס שנרכש עד 1948, ובתוספת של 1% ביחס לכל שנה נוספת לאחר מכן עד 24% לנכס שנרכש בשנת המס 1960 (שהסתיימה ב-31.3.1961). נכסים שנרכשו החל מאפריל 1961 חייבים בשיעורי מס שבח גבוהים בהרבה, שהינם ממוצע משוקלל בין שיעור המס השולי ו-20% לפי יחס התקופות לפני ואחרי 7.11.2001.

סוגיה מעניינת בהקשר זה נדונה לאחרונה בוועדת הערר בתל אביב, בפסק הדין בעניין ו.ע 1358/06 אברהם סמין. באותו עניין העוררת ובעלה המנוח חתמו על זכרון דברים באוגוסט 1961, אך העוררת טענה כי הנכס נרכש באוגוסט 1960, בדרך של תשלום מקדמה ע"ס 500 ל"י ורישום "פתק" שלא נשמר. ההבדל בין יום רכישה ב-1960 ליום רכישה ב-1961 משמעו בנסיבות העניין היה בין 24% מס על השבח, לבין שיעור של 46% (על השבח הריאלי). הבדל עצום.

ועדת הערר קבעה על סמך פס"ד העליון בעניין גיורא ארד, ועל סמך פסקי הדין של ועדות הערר בעניין שטיינקלר ואספרנס, כי הנטל להוכחת יום הרכישה הינו על הנישום, באשר מידע זה מצוי ברשותו.

במקרה זה אף הדגישה הוועדה כי טענות העוררת מתנגשות עם זכרון הדברים בכתב המאוחר לפתק הנטען, ועל כן על מנת לסתור מסמך זה ולהוכיח יום רכישה אחר, היה על העוררת לדאוג להמציא את הפתק. ואכן - כאשר קיימת ראייה מוצקה ליום הרכישה, יטיל ביהמ"ש נטל כבד יותר על מנת לסתור אותה. עם זאת, בייחוד בהתחשב בצורך בשמירת ראיות לתקופה כה ארוכה המעידה על יום הרכישה, תקופות אשר חורגות מספר מונים מהתקופות המצויות בחוק ההתיישנות, מקום שאין ראייה סותרת די לדעתנו בראשית ראייה התומכת בטענה ליום רכישה מוקדם.

לדוגמה, מקום שהסכם מאוחר מאזכר הסכם קודם אשר לא נשמר, די בראשית הראייה לקיומו של ההסכם הקודם כדי לאשש יום רכישה לפי ההסכם הקודם.

כך למשל, במכירות במושבים, כאשר ידוע כי המוכר הינו ממייסדי המושב, מסתפקות רשויות המס בהוכחת יום העלייה לקרקע של המושב.

יש לזכור כי המסמכים אותם יש לחפש אינם המסמכים הציבוריים שבטאבו הגלויים לעין כל, אלא המסמכים החוזיים שבין הצדדים המעידים על ראשית ההתקשרות ביניהם, ולו בע"פ (ע"ס פס"ד העליון בעניין רוזנברג).

באשר לאותן שנים רחוקות, הוכחת תשלום אגרת העברת מקרקעין או תוספת מס (גלגוליו הקודמים של מס הרכישה), לא תועיל כיוון שבעבר (עד לתיקון מס' 5 לחוק) חובת תשלום אותו מס היתה עם הרישום בטאבו, ולא בעת הרכישה.

לעיתים המסמך או הראייה אינם צריכים להיות על רכישה אלא על חזקה, וזאת לאור תיקון מס' 33 לחוק משנת 1996, אשר הוסיף כי במקרקעי ישראל בזכות במקרקעין שמקורה בהרשאה, יום הרכישה הינו היום שבו ניתנה לראשונה ההרשאה לשימוש במקרקעין.

מוכרים רבים ומיצגיהם מסתפקים בנסח הטאבו ההיסטורי מקום שקיים רישום בטאבו להוכחת יום הרכישה, הסתפקות זו עשויה לעלות במס מיותר כיוון שהרישום בטאבו הינו השלב האחרון בשרשרת הרכישה, כשהמועד הרלבנטי הינו יום ההתקשרות, ולכן על הרישום להיות נקודת מוצא לחיפוש בארכיונים מצהיבים. *

הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין.