בנייה במקרקעי הזולת תוך הסגת גבול הינה מסוג המקרים התכופים המתעוררים, גם אם הפלישה אינה במזיד. המדובר באותם מקרים בהם הבונה מסתמך על תוכניות מדידה שמתבררות לאחר מכן כלא מדויקות, ומנגד, השכן שלתוך חלקו פלש "מתעורר" יחסית מאוחר או מתמהמה בהגשת תביעה לסילוק יד.
הפסיקה בעניין קבעה קריטריונים לתום הלב של התובע, קרי זה שלתוך מגרשו פלשו, וזאת כמובן במידה והפולש והבונה מרים את נטל ההוכחה מבחינת תום לבו.
בעניין דנן פסק דין המנחה לסוגיה הינו פסק דין רוקר הידוע (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון), בו נאמר ונכתב כל מה שמי מהצדדים לתביעה לסילוק יד היה מעוניין כי יאמר לטובתו.
השופטים נחלקו באותה פרשה לשתי קבוצות. דעה אחת הובעה ע"י השופט טירקל, אשר קבע מבחנים מחמירים שהפולש צריך לעמוד כדי שיזכה לחסדי בית המשפט. מבחנים אלו הם כגון: סוג הזכות (בעלות-שכירות), זמניות הפלישה מול הצמיתות שלה וכמות השטח הנגזל. מול דעה זו עמדה עמדת הנשיא דאז, השופט ברק, אשר ביטא דעה יותר סלחנית וקבע קריטריונים פחות נוקשים.
לאחרונה בית משפט המחוזי בירושלים דן בסוגיה דנן, עת ישב בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים. העניין היה בע.א 2232/08, חברת אליק נכסים והובלות בע"מ נ' יצחק דדש. בעניין דנן, המשיב בנה והשתלט על 15 מ"ר מחלקה של המערער, שהינה בשטח של 1,400 מ"ר.
בית משפט השלום בירושלים הסיק מכלל העדויות ששמע כי המערער התמהמה בהגשת תביעתו, וכי הפלישה דנן היא זניחה ביחס לשטח החלקה וממילא המדובר בפינה של החלקה והשימוש של המערער בו מוגבל ביותר, וכן הנזק של המשיב בלהרוס מה שבנה רב במיוחד, ועל כן אין להיעתר לתביעה (ראו מאמרי במדור זה מיום 27.4.08).
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באמצו את הגישה של המחמירים בפרשת "רוקר". נקבע כי לא הוכח מה הנזק שנגרם למשיב לו הוא יהרוס את מה שבנה, באשר בעניין זה לא הובאה כל חוות דעת. ביהמ"ש לא קיבל את הקביעה כי מאחר והקטע "הנגזל" הינו לא גיאומטרי ובפינת החלקה - אין למערער נזק רב. לפי המחוזי, די בכך שהפינה יכולה לשמש כגינה כדי שיהיה בו ערך רב.
כאמור, נקודת המוצא אמורה להיות שהמסיג את גבול שכנו יחויב לסלק את ידו מחלקת השכן. אכן, ההלכה הפסוקה קבעה כי לבית המשפט שיקול דעת אם להעניק סעד של סילוק יד, בהתחשב בכללי המניעות ובדיני תום הלב, אלא שכאשר אין מדובר בזוטי דברים בלבד, הימנעות מהושטת סעד לבעל הקרקע תיעשה רק במקרים נדירים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם, או כאשר הבעלים מנוע מסיבה כלשהי להגן על זכותו, בין מכיוון שהסכים להסגת הגבול או בין מכיוון שנוצרה עילת מניעות אחרת.
האמת ניתנת להיאמר, כי המדובר באחת מהסיטואציות המורכבות ביותר בדיני קניין. נראה כי המבחן של "האדם הסביר", קרי "הבעלים הסביר" מול פלישה למקרקעין שבבעלותו, הינו קריטריון שיש להוסיף למצבים מעיין אלו תוך יישום בהתאמה של סוג של "חזקה נוגדת" הקיימת בדיני התיישנות כדי להגיע לתוצאה צודקת בנסיבות העניין. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
