ביהמ"ש העליון הקל בעונשו של נאשם בשל פער משמעותי בענישה בין המחוזי לשלום

הנאשם, נפתלי כהן, היה בעל מניות ומנהל פעיל בחברה שעסקה בשחיטה, עיבוד ושיווק סיטונאי של עופות והודים. כתב האישום נגדו ייחס לו השמטת הכנסה מתוך דו"ח, מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח וניהול פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים.

לפי כתב האישום, הוא הכין פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, בהם נרשמו מסמכים שנחזו להיות חשבוניות מס, שלכאורה התקבלו מספקים שונים בסכום של 36 מיליון שקל, מבלי שסיפקו בפועל את הסחורה. בחשבוניות אלה נעשה שימשו לצורך ניכוי מס תשומות בגובה למעלה מ-6 מיליון שקל. כמו כן, החשבוניות הכוזבות דווחו כהוצאות וכן הושמטו מדו"חות החברה הכנסות של 19 מיליון שקל.

בית משפט השלום חדרה הטיל על כהן עונש של 6 חודשי עבודות שירות וקנס של 200 אלף שקל. התביעה, באמצעות עו"ד יהודה ליבליין, עירערה על קולת העונש. בית המשפט המחוזי קיבל את הערער והחמיר את עונשו של כהן ל-30 חודשי מאסר בפועל.

כהן, באמצעות עוה"ד ליאת סמרה ואיתיאל בן-פורת ממשרד שמואל קליין, ביקש מתן רשות ערעור מהעליון, ונימק זאת בפער המשמעותי בין העונשים שהטילו שתי הערכאות.

השופט סלים ג'ובראן הזכיר כי במקרה שיש פער ניכר לא סביר בין העונש, יש בכך להצדיק מתן רשות ערעור. הוא קבע כי במקרה הנדון פער הענישה וכן העובדה שגזר הדין של השלום מפרט את הסיבות בגינן הקל בעונש - מצדיקה הקלה. הוא קיבל את הערעור בחלקו והפחית את עונש המאסר מ-30 חודשים ל-20 חודשים.