איך ריבית הפריים זהה בכל הבנקים

ריבית בנק ישראל נמצאת היום בשפל של כל הזמנים ועומדת על 1% אבל מדובר בריבית שרלוונטית רק לפעילות בין הבנקים. אזרח רגיל לא יכול ללוות בריבית בנק ישראל ובעבורו היא מספר וירטואלי. הריבית שבאמת חשובה ללקוחות ועל בסיסה נגזרים מחירי ההלוואות והפיקדונות היא ריבית הפריים, שהיום שיעורה עומד על 2.5%. כך שהמרווח בין ריבית בנק ישראל לריבית הפריים הוא 1.5%.

המרווח הוא 1.5% וכך היה תמיד, כך לאורך שנים וכך בכל הבנקים. למה? ככה. כנראה יש חוק טבע שמחייב את הבנקים לגבות בריבית הפריים 1.5% מעל ריבית בנק ישראל. ועוד עניין קטן - כשריבית בנק ישראל היתה 10% לפני שש שנים המרווח בין הריבית לפריים שהיה 1.5% היווה 15% משיעור הריבית. היום המרווח נשאר 1.5% אבל ריבית בנק ישראל היא 1% כך שהמרווח הוא 150% משיעור ריבית בנק ישראל.

שיעור בהיסטוריה

אז איך קרה שתמיד ולאורך שנים המרווח בין ריבית בנק ישראל לריבית הפריים עומד על 1.5% ואיך, מבלי לתאם ביניהם כמובן, בכל הבנקים תמיד נגבה אותו מרווח? שאלות מצוינות. עד שהממונה על ההגבלים העסקיים תתעורר ותשאל אותן, שאלנו אנו את הבנקאים.

"זה שיווי משקל של השוק וככה זה בכל העולם. יש מרווח קבוע מהריבית של הבנק המרכזי". אומר בנקאי בכיר. נניח שהוא צודק אבל למה דווקא שיווי המשקל נקבע על 1.5%. למה הבנקים לא מחליטים נניח על מרווח של חצי אחוז מעל בנק ישראל?

הנה תגובות הבנקים

1. בנק אחד התחמק מתשובה עניינית והסביר כי "הוא מקבל החלטותיו על פי שיקולים עסקיים ומסחריים". רק שבאופן פלאי ביותר השיקולים העסקיים והמסחריים זהים בכל הבנקים ותמיד מסתכמים בקביעת מרווח של 1.5%.
   
   
2. בנק נוסף הסביר לנו בפשטות כי "מקדמת דנא מקובל כי ריבית הפריים מחושבת לפי שיעור הריבית של בנק ישראל, בתוספת של 1.5%, וכך גם אנו נוהגים". במילים אחרות. למה אתם שואלים שאלות קשות, ככה זה היה תמיד, כנראה מבריאת העולם.
   
   
3. בנק שלישי העניק לנו שיעור בהיסטוריה. "ריבית הפריים הינה ריבית מקובלת במדינות המערב כריבית עוגן באשראי במטבע מקומי. מקורה בארצות הברית כשיעור הריבית המינימלי ללקוחות מועדפים (Prime Customers) ומכאן שמה. מטבע הדברים, שיעור ריבית זה כולל מרווח מעל ריבית הבנק המרכזי, באופן שמשקף מכלול של חישובי העלויות השונות של הבנק ושל אומדן הסיכונים", לשון תשובת הבנק.

אין מה להגיד, תשובה נהדרת. אבל איך קורה שאומדן הסיכונים בעשור האחרון תמיד מחייב שיהיה בין הפריים לריבית הבנק המרכזי מרווח של 1.5%? ואיך קורה תמיד ש"חישובי העלויות השונות" של הבנק ושל בנקים אחרים תמיד מגיע ל1.5%?

בנק אחר העביר את התשובה המפורטת הבאה: "ריבית הפריים נגזרת מהריבית המוצהרת של בנק ישראל ומהווה בסיס לתמחור הלוואות בריבית משתנה. ריבית זו, הנהוגה ברוב מדינות העולם, נקבעת בשיעור המהווה בסיס אחיד להשוואה. שיעור זה נקבע בשנים האחרונות ל-1.5%".

גם כאן מתעלם הבנק מהשאלה מדוע תמיד המרווח בין ריבית בנק ישראל לריבית הפריים של הבנק היא 1.5%. הבנק טוען כי "המרווח נקבע בשנים האחרונות על 1.5%". מדובר, להזכירכם, בעשור בו כלכלת ישראל עברה שינויים כלכליים דרמטיים ממיתון לגאות ארוכה וכעת שוב למיתון אבל באופן מוזר ובכל אותה תקופה על השינויים שחלו בה, תמיד תמיד המרווח הוא 1.5%.

בנק ישראל לא מוטרד

ומה אומרים בבנק ישראל? שם בכלל לא רואים בעיה, להיפך. מבחינתם יש חשיבות למרווח פיננסי זהה בכל הבנקים.

בבנק ישראל גם ידעו לספר שזה מצב מקובל בעוד מדינות כמו ארה"ב. יתרה מזאת, בבנק ישראל מסבירים כי זה לטובת הצרכן ומצב בו ריבית הפריים אחידה לכל הבנקים עדיף ללקוחות על מצב בו היא שונה בין הבנקים. "האחידות מקילה את ההשוואה בין הבנקים בכך שהתחרות היא על האחוזים שמעל או מתחת לריבית הפריים. זאת, להבדיל, ממצב בו קיים שוני בין הבנקים בריבית הפריים ובשיעור שמעל או מתחת לריבית", מסבירים לנו בבנק ישראל.

אז הבנו שמרווח זהה בכל הבנקים בין ריבית בנק ישראל לריבית הפריים הוא פרקטיקה כה מקובלת שאף אחד לא מוטרד ממנה. אבל למה המרווח הוא 1.5%, למה לא חצי אחוז נגיד או אחוז? "אין לי תשובה", אומר בנקאי בכיר מאוד בכנות מפתיעה, "זה היסטורי ואף אחד לא נוגע בזה".

וכמה זה עולה לנו? הרבה מאוד. שימו לב לחישוב הבא. תיק האשראי הבנקאי הוא מעל 700 מיליארד שקל. אחוז וחצי מהתיק הוא 10.5 מיליארד שקל. לשם השוואה גביית העמלות השנתית היא כ-12 מיליארד שקל. במילים אחרות, ההחלטה מ"קדמת דנא" שאיש לא קיבל אותה אבל כולם ממלאים אחריה בצייתנות, לקבוע דווקא מרווח של 1.5% בין ריבית בנק ישראל לריבית הפריים, שווה לבנקים כמו כל גביית העמלות השנתית.

מי ירים הכפפה?

כשהושק חוק העמלות טענו בבנק ישראל כי החיסכון ללקוחות יהיה כחצי מיליארד שקל. אם המרווח בין ריבית הפריים לריבית בנק ישראל ירד רק מ-1.5% ל-1.2% כבר נחסכו 2 מיליארד שקל, פי ארבע מכל חוק העמלות.

אבל השיח הציבורי בנושא הבנקים למשק ממשיך לחפש את המטבע מתחת לפנס ולהתמקד בשני נושאים - שכר הבכירים והעמלות. אז אולי כדאי שרונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, תעסוק בשאלות אלו או המועצה לצרכנות? או אולי הגיע הזמן שח"כ נמרץ מסוגם של שלי יחמוביץ' או גלעד ארדן ירים את הכפפה? *