שלי יחימוביץ': "זה שאתם שותים את האספרסו הנכון לא אומר שאתם לא עבדים במקום העבודה שלכם"

"תופעות העבדות, השיעבוד והניצול בעולם העבודה - מתרחשות בממדי ענק לאו דווקא כלפי עובדי הקבלן העניים, אלא גם, ואולי בעיקר, אצל מעמד הביניים. בעיתונות, בתקשורת, בעריכת דין, בהייטק ועוד - מקצועות מוערכים בשוק החופשי והבלתי מאורגן של מעמד הביניים, שכמובן אין בהם ועדים ואין הסכמים קיבוציים", כך כותבת שלי יחימוביץ' בבלוג שלה.

"בעלי המקצועות האלה שותים את האספרסו הנכון ומחשיבים עצמם בעלי חירות ומודעות וזכויות, אבל גם הם קורבן של ניצול ועבריינות על חוקי העבודה ועל זכויות בסיסיות", כותבת יחימוביץ'.

"הפנייה הכי נפוצה היא של מעסיקים שלא מבינים למה לעזאזל הם צריכים לספור כמה שעות העובדים שלהם עובדים בפועל. הרי ממילא הם על חוזה גלובלי. בחרתי להביא לכם תשובה שלי לפניה אחת ספציפית", כותבת יחימוביץ', "דווקא משום שהיא נכתבה בידי מנכ"לית נחמדה ושוחרת טוב, שלא מבינה מה רוצים מחייה. המכתב שלי מובא בלי פרטיה ובלי המכתב שלה, אבל מתשובתי תוכלו בהחלט להבין מה היא כתבה לי, וגם להתחיל לתפוס את גודל הניצול והתרמית שיש בהעסקה בחוזה גלובלי".

מנכ"לית יקרה שלום

"...הפנייה שלך היא פנייה אפיינית, והיא הגיעה בעיקר מענפי ההיי-טק, התקשורת, ומשרדי עורכי דין ומשאר מקומות המעסיקים עובדים ב"משרות אמון" וב"חוזים גלובליים". ובכל זאת העדפתי שלא להסתפק בהפניה פורמלית שלך לחוברות ההסבר המצויינות לחוק שהוציאו ארגוני המעסיקים השונים, אלא להשיב לך אישית, ולו רק מהסיבה שאני משוכנעת שאת מעסיקה הוגנת ונאורה ושכוונתך אך לטוב, אם כי ראוי היה שתערכי לישום החוק לא בינואר השנה, בדקה התשעים, אלא במהלך חצי השנה שנתנה למעסיקים לצורך התארגנות לישום החוק".

"אכן, את החוק במקורו חוקקתי בעיקר למען עובדי קבלן עניים ומנוצלים (יש מאות אלפים כאלה), שתלוש השכר שלהם הוא דף לבן עם כמה שרבוטים חסרי פשר, והוא משמש כסות לעבריינות שיטתית על חוקי העבודה. טיוטת החוק הוכנה בידי הפורום לאכיפת זכויות עובדים, ועבודת החקיקה נמשכה שנתיים וחצי והיא נעשתה בשיתוף פעולה מלא ותוך פשרות והסכמות עם המעסיקים, ההסתדרות, משרדי התמ"ת, המשפטים והאוצר, והארגונים החברתיים".

"...התברר שאותו חוזה גלובלי, שיטה שהומצאה בראשיתה כדי לתגמל עובדים מצטיינים תוך עקיפה מלמעלה של ההסכמים הקיבוציים - הפכה מכשיר ניצול המוני וכיום היא עוקפת את ההסכמים הקיבוציים דווקא מלמטה. עורכי דין שכירים כתבו לי כי בעקבות החוק חילקו את השכר החודשי שלהם במספר השעות שהם עובדים בפועל ומצאו שהם משתכרים 20, 15, ואף 10 שקלים בשעה בפועל (!) בלי שעות נוספות, בלי תוספת על עבודה ביום מנוחה כמתחייב בחוק שהרי מדובר בחוזה גלובלי. במשרת אמון. אז מי סופר".

"מנכ"ל בית השקעות גדול בא אלי בטרוניה (דומה לזו שלך) שאני פוגעת ביחסי האמון בינו לבין עובדיו", כותבת יחימוביץ', "הוא משלם להם שכר גלובלי, לא בודק אותם, וסומך עליהם שהם עובדים טוב. שאלתי אותו מה יקרה אם אחרי שימלא את החוק כלשונו ויחשב כנדרש כמה הוא משלם להם לשעה, יתברר לו שהם משתכרים מתחת לשכר המינימום השעתי. "זה ממש לא ענייני," הוא אמר. "בכוח את מתעקשת להפוך אותי לעבריין, למה את דורשת ממני לחשב? מדובר ביחסי אמון". הבהרתי לו שלא שאני הופכת אותו לעבריין, אלא שיש לי חשש שהוא עבריין בפועל".

"מעסיקים רבים שפנו אלי (בעוד עובדיהם מודים לי בסתר) השתמשו, כמוך, במלה "משפחה", כדי להסביר לי שב"משפחה" אין צורך לספור שעות עבודה. ואני מוחה נגד השימוש בבטוי הזה, המבטא קשר דם, אהבה, ומחוייבות לכל החיים בתוך עולם העבודה".

"מקום עבודה יכול להיות נעים והוגן, חברי ומספק אבל גם את תפטרי עובד שכשל בתפקידו, ובעת מצוקה אפשר שתאלצי בצער ובכאב לפטר עובדים טובים. במשפחה אינך מפטרת את ילדייך או את הורייך".

"איני חושבת שמגיע לך צל"ש על השינוי היפה שהכנסת בנוגע לחישוב ימי מחלה. כפי שלא אעניק לך מדליה בשל העובדה (אני מקווה שכך הדבר) שעובדותייך משתכרות יותר משכר המינימום, שהוא שכר דל מאוד הגוזר חיי עוני על מי שמשתכרים אותו אבל הוא רף תחתון שקבעה המדינה, ואשר ראוי ומצופה שעובדים ישתכרו יותר ממנו".

"אם העובדים שלך עובדים מהבית גם זה פשוט מאוד", כותבת יחימוביץ', "עבודה מהבית דינה כעבודה במשרד, בוודאי שאינה צריכה להיעשות בהתנדבות, וצריך פשוט שהשעות שעובדים בבית ייספרו כחלק משעות העבודה שהעובד עבד במהלך החודש".

"צר לי על כך שהפסקת את המנהג של רישום שעות שהיה נהוג במשרד. אני משוכנעת כי כעת העובדים נהנים מכך מאוד, משום שאת אדם הגון ונדיב הדואג לסביבת עבודה ראויה ותומכת לעובדיו. מי ערב לך שאחרייך לא יבוא אדם עם אתוס הפוך לזה שלך, ועם גישה הרואה בעובדים חומר גלם בלבד, ולא ינצל את הפרצה הזאת באופן הפוך מזה שהתכוונת אליו, כפי שקורה במקומות עבודה רבים כל כך? בדיוק לשם כך יש להסדיר את חיי העבודה כדי שאלה לא יהיו תלויים בטוב לבו או במצב רוחו של מעסיק כזה או אחר. אופייך הטוב וההתחשבות שאת מגלה הם תרומה נהדרת לעובדייך, וראוי שיחסים אלה יימשכו, אבל הם אינם יכולים לשמש מנגנון לחישוב שכר. ואם את מבקשת לתגמל אות העובדים ויש ביכולתך לעשות זאת פשוט העלי את ערך השעה המשולם להם".

"באשר למנכ"לים, עניין ספירת השעות והשעות הנוספות לא חל עליהם. חוק שעות עבודה ומנוחה מחריג "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". מנכ"ל הוא בהכרח עובד בתפקיד הנהלה, בשונה מעובדים אחרים שמעסיקים הפכו אותם למנהלים באופן מלאכותי רק כדי שיוחרגו מהחוק, ובעניין זה קיימת פסיקה שצריכים להתקיים תנאים מאד ברורים כדי שעובד יהיה הנהלה. בהקשר זה אנו נשקול, יחד עם כל הגורמים שהיו מעורבים בחקיקה להכניס תיקון לחוק שיחריג מן החוק עובדים המשתכרים סכום גבוה יחסית ומעלה למשל, מי שמשתכרים פי 5 מהשכר הממוצע במשק, שזה כ- 40 אלף שקל".

"אכן, מנכ"לי הבנקים אינם זקוקים לחוק התלוש לחישוב שכרם. אבל אני חוששת שאת עצמך דווקא כן זקוקה לו, כי ממכתבך עולה שאת עובדת יום ולילה, שבתות וחגים, ומקבלת עלייך באמונה שלמה את האמת הקוסמית, לכאורה, כי אי אפשר לשלם לך שעות נוספות, או תוספת על עבודה בשבת. אני מקווה ששכרך גבוה מספיק להצדיק זאת. ברוב המקרים אין הדבר כך".

"באשר לדברייך כי שעון נוכחות מזכיר לך את 1984 של אורוול, אורוול אינו נמצא בחוק התלוש ובקיום חוקי העבודה. אורוול נמצא במקום שבו העובד מוסר את נפשו, את זמנו, את הפנאי שלו ואת כל כולו והופך משועבד כליל ל"משפחה" מדומה, שלעיתים קרובות הוא מוצא עצמו מושלך ממנה כלאחר יד", מסיימת יחימוביץ'.