כשנה לאחר שהושקו ברעש תקשורתי גדול, נראה כי הקרנות הכספיות עדיין אינן מצליחות להגיע לשיווי משקל: לא בהיקף הנכסים, לא בדמי הניהול ולא בכמות הקרנות הכספיות שצריך שוק ההון הישראלי.
עד פברואר הקרנות הכספיות ניהלו כ-35 מיליארד שקל, קרוב לשליש מענף קרנות הנאמנות. אולם בפברואר ספגו הקרנות - לראשונה - פדיונות בהיקף משמעותי של יותר מ-2 מיליארד שקל.
בנוסף, לאחרונה נראה ששוב מלחמת המחירים מרימה את ראשה. לאחר שרוב המנהלים בענף כבר ויתרו על רעיון דמי הניהול האפסיים והעלו בשבועות האחרונים את דמי הניהול ל-0.125%, חלקם עשו (שוב) סיבוב פרסה, והודיעו שבחלק מהקרנות שבניהולם יחזרו לדמי ניהול אפסיים.
ואם כל זה לא מספיק, התחרות הקשה בענף הקרנות בכלל ובאפיק הכספיות בפרט, הביאה לכך שיש כיום לא פחות מ-42 קרנות כספיות.
והאבסורד הוא שמדובר במוצר גנרי, שקשה עד בלתי אפשרי לייצר בו יתרון תחרותי, בידול מהותי או התמחות מנצחת.
אז מה עובר על תעשיית הקרנות כספיות? האם אנו שבים לסיבוב נוסף במשחקי דמי הניהול? ומי בכלל צריך 42 קרנות כספיות?
1. חוזרים למלחמת המחירים: אחרי משחק פוקר שנמשך כשנה, במהלכו חיכו מנהלי הקרנות לראות מי ימצמץ ראשון, בסוף ינואר זה קרה. פסגות, השחקן הגדול ביותר בענף אליו נשואות כל עיני השוק, העלה את דמי הניהול בקרנות הכספיות שלו ל-0.125%.
בכך ניתן האות, וכמה ימים לאחר מכן מתחרותיה - דש והראל פיננסים - יישרו קו והעלו את דמי הניהול. מנגד, מגדל שוקי הון ואקסלנס ניצלו את המצב והכריזו כי ימשיכו לגבות דמי ניהול אפסיים.
מנהלי הקרנות שהעלו את דמי הניהול החלו לסבול מפדיונות. כך, למשל, בפברואר נפדו מהקרנות הכספיות של פסגות כ-2 מיליארד שקל, מהכספיות של דש 354 מליון שקל, ומכלל פיננסים נפדו 595 מליון שקל.
מנגד, המנהלים ששמרו על סטטוס דמי ניהול אפסיים דווקא הציגו גיוסים יפים. אקסלנס גייסה 644 מליון שקל ומגדל שוקי הון גייסה 512 מליון שקל.
קרנות פסגות, שבניהולו של רועי ורמוס, אינן רגילות לספוג פדיונות בהיקפים כאלה. פסגות הובילה את הגיוסים ב-2008, ובכוונת ורמוס להמשיך ולשמור על התואר הזה. לכן פסגות הודיעה לפני כמה ימים כי היא מורידה חזרה את דמי הניהול בקרן פסגות ביטא כספית ל-0%, עד לחודש יוני.
פסגות לא לבד. אתמול הודיעה דש כי היא מאריכה את התקופה שבמהלכה איננה גובה דמי ניהול עד לחודש יולי, ומנורה מבטחים דיווחה כי היא מורידה חזרה את דמי הניהול ל-0% עד סוף יוני.
נזכיר כי מאז שהוקמו, בינואר אשתקד, מתנהלת מלחמת מחירים בתעשיית הקרנות הכספיות. רוב מנהלי הקרנות הודיעו לא ייגבו דמי ניהול, ובכך גזרו על עצמם הפסדים של מיליוני שקלים. גם כעת, יותר משנה לאחר הקמת הקרנות הכספיות, הן עדיין לא הגיעו לשיווי משקל בנושא דמי הניהול. הזגזוג של מנהלי הקרנות נמשך, ולא נראה כי הוא קרוב לסיום.
2. חוק המספרים הגדולים של הקרנות הכספיות. הם לא תמיד מצטיינים בגיוסים וגם לא בתשואות, אבל דבר אחד ניתן לומר על מנהלי קרנות הנאמנות בישראל: הם מאוד יצירתיים מבחינה שיווקית. מנהלי הקרנות יעשו הכול, כולל להפסיד כסף, כדי להגדיל את נתח השוק שלהם.
הקרנות הכספיות הן בסך הכול מוצר גנרי, ובכל זאת מנהלי הקרנות המציאו תתי-סוגים של קרנות כספיות, על מנת לבדל את המוצר שלהם משאר התעשייה.
כך התפתחו להן קרנות כספיות "מיוחדות" שמשקיעות רק באג"ח מדינה, רק באג"ח מדינה קצרות, שמחלקות קופון, שנוקבות בשער מיועד, שמשקיעות באג"ח במח"מ ארוך מ-30 ימים וכו'.
כך נוצר מצב תמוה בו קיימות בשוק לא פחות מ-42 קרנות כספיות (שקליות), שמנהלות היום 33 מיליארד שקל. 8 מתוכן הן קרנות של פסגות, שמנהלות כ-10 מיליארד שקל. גם למנהלי קרנות אחרים יש יותר מקרן כספית אחת. להראל פיננסים, למשל, יש 4 קרנות כספיות, ולפריזמה, מגדל, כלל וישיר יש 3 קרנות כספיות כל אחת.
"הדרישה להשקת קרנות מסוגים שונים מגיעה מהשטח. יועצי ההשקעות בבנקים מבקשים מאיתנו להשיק קרנות המתאימות בדיוק לצרכים של הלקוחות שלהם", הסביר אחד ממנהלי הקרנות הגדולים את ריבוי הקרנות בענף. ואולם, ספק אם יועצי ההשקעות בבנקים באמת מודעים להבדלים ולניואנסים הקטנים שבין הקרנות הכספיות השונות.
יותר סביר להניח כי ריבוי הקרנות מאפשר לבתי ההשקעות לפזר סיכונים. בדומה לחוק המספרים הגדולים - ככל שיש יותר קרנות בקטגוריה, הסיכוי שאחת מהן לפחות תהיה מובילה - גדל.
ומה מבחינת המשקיעים? נכון שבעידן הנוכחי, בו גם אגרות חוב נחשבות סולידיות, הם יותר מודעים להשקעות שלהם ולסיכון הכרוך בהן. אך במוצר גנרי, כמה קריטיים הם ההבדלים? האם באמת משנה לגברת כהן מחדרה אם הקרן הכספית שלה נוקבת בשער מיועד או משקיעה באג"ח במח"מ המקסימלי? והאם ההבדל בין תשואה של 0.3% ל-0.5% (טווח התשואות של הקרנות הכספיות מתחילת השנה) היא קריטית?
מלבד ההבדלים הקטנטנים במדיניות הקרנות של אותו גוף מנהל, במקרה או שלא, ברוב המקרים קרן אחת אינה גובה דמי ניהול והקרן השנייה גובה לפחות 0.125%. כך יכולים מנהלי הקרנות להתמודד עם לקוח שמעוניין לפדות את כספו מקרן שגובה דמי ניהול, ולהציע לו פיתרון חלופי, כדי לא לאבד אותו, חלילה, לטובת המתחרים.
3. אטרקטיביות בסימן שאלה: לאחר שהקרנות הכספיות התרגלו לגייס מיליארדי שקלים מדי חודש, בפברואר השתנתה, כאמור, המגמה. כ-6% מנכסי הקרנות הכספיות נפדו בתוך כחודש. הסיבה לפדיונות היא הירידה באטרקטיביות האפיק, שנובעת מהירידה הדרסטית בריבית.
אם ב-2008 הסתכמה תשואת הקרנות הכספיות בכ-4%, הרי שבשנה הקרובה היא צפויה לעמוד על 1%-2%. מנגד, אפיק זה עדיין נותר הבטוח ביותר בענף, ובימים תנודתיים שכאלה, ביטחון וסולידיות הפכו לערך עליון.
בכל אופן, אחרי תקופה ארוכה של גיוסים מאסיביים, נראה כי הענף עובר למגמת פדיונות, ושנכסים של 30 מיליארד שקל הם עדיין לא נקודת שיווי המשקל. כל עוד הריבית לא תתייצב ודמי הניהול לא יגיעו לאיזון, נראה כי תהפוכות רבות עוד צפויות לקרנות הכספיות.
[לאתר קרנות]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
