האוצר לוועדת החקירה: לא הוכח שיש עדיפות לייבוא מים מתורכיה על פני התפלה, אלא מהיבטים סביבתיים

בעדות של החשב הכללי באוצר, שוקי אורן, ושל סגנו גיל שבתאי, המכהן גם כיו"ר ועדת המכרזים, בפני ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים עולה כי הפתרון שמציעה רשות המים להקים מפעלי התפלה יבילים קונטיינרים אינו יכול להיות פתרון מידי למשבר הנוכחי.

שבתאי: "אני יודע על כוונות של רשות המים לקבל מידע בנושא, אין משהו קונקרטי בנושא, אין מכרזים או לוחות זמנים. בעבר חשבו שהקמת מתקני התפלה תיקח שנה עד שנתיים, והתבדו. הבינו שזה סיפור מורכב של מספר שנים. יש לי הרגשה שזה אותו דבר, ויגלו אותו דבר לגבי הקמת מתקנים יבילים".

אורן אמר כי "החשוב הוא תכנון לטווח ארוך. שוב חוזרים לפתרונות קצרים ובעייתיים. היישומים לא ברורים, ויש כאן בעיה גדולה. אנחנו לא אוהבים את זה, אבל אני מבין שגם לא ניתן להישאר ללא מים. הבעיה שלנו היא תכנון ארוך טווח. ניסיונות לקיצור דרך מביאים לכישלונות, או במקרה הטוב לייקור עלויות".

לשאלת ביין בדבר טענות רבות של חברות ההתפלה על חסמים בהגדלת מכסות המים המותפלים, השיב שבתאי: "הטענות הן בעיקר שהצענו מחיר נמוך מדי לקוב מים מותפלים, ושההליך לוקח זמן. עליהם לזכור שמדובר בהליך מורכב הכולל היבטים משפטיים פיננסיים, והיו לנו השגות בדבר מחירי המים של הכמויות המותפלות הנוספות".

לשאלה אם פתרונות אחרים, כמו יבוא מים מתורכיה, נשקלים על-ידי המשרד, השיב אורן: "בנושא יבוא מים מתורכיה הייתה ועדת מכרזים בין-משרדית. הגישו שתי הצעות שלא עמדו בתנאי הסף של המכרז, כמו בנושא הערבות, או שהמגישים הציגו התניות שונות, ולכן המכרז נפסל. לא הוכח שיש עדיפות לייבוא מים מתורכיה על פני התפלה, אלא מהיבטים סביבתיים. אגב, במכרז מתקן שורק הקפדנו על נושא איכות הסביבה, והזכיין התחייב לנקות את הברזל מהתִמְלַחַת שמוחזרת לים".

לשאלת חבר הוועדה, פרופ' יואב כסלו, אם משרד האוצר עצר את הקמת מתקן ההתפלה של מקורות בכ-8 שנים בגלל העיכוב בהפרטה ובשינוי המבני של החברה, השיב אורן שהעיכוב נבע לאו דווקא ממדיניות של האוצר. "היו הליכים משפטיים ועיכובים שונים. אחד הדברים שתמיד היה חשוב לנו שלא נגיע למצב חירום. משרד האוצר מסתכל על משק המים בראייה אסטרטגית".

"במדינות שכנות קשה לשווק מים מותפלים בגלל חסם תרבותי"

יעקב הדס-הנדלסמן, סמנכ"ל מזה"ת במשרד החוץ, הדגיש בעדותו כי סוגיית המים הייתה מאז ומתמיד מרכיב חשוב ביחסי החוץ של מדינת ישראל, והיא נדבך משמעותי בכל הסדר שלום עתידי עם המדינות השכנות.

לשאלת פרופ' ביין אם הם מציעים לרשות הפלשתינאית ולמדינות השכנות מים מותפלים, השיב הדס: "יש מאגר מים בעומק 4,000 מ' בגבול הירדני-סעודי, עליו מסתמכים הירדנים. במדינות שכנות קשה לשווק מים מותפלים בגלל חסם תרבותי. כשכיהנתי כנציג משרד החוץ בקטאר, הזהירו אותי לא לשתות מים מותפלים".

עו"ד עדי שינמן, סגנית מנהל מחלקת משפט בינ"ל במשרד החוץ, טענה בנייר העמדה שנשלח לוועדה כי מדינת ישראל העמידה לרשות הפלשתינאים מים מעבר להתחייבויות בהסכמים. ישראל העמידה לרשות הפלשתינאית למעלה מ-65 מיליון קוב מים לשנה, בעוד במסגרת ההסכם הוכר הצורך להעמיד לרשות הפלשתינאית כמות של 28.6 מיליון קוב מים לשנה, מהם 5 מיליון קוב מים בתקופת הביניים. "מטבע הדברים, הסכם קבע עתידי עם הפלשתינאים שיסדיר גם את סוגיית המים, יהיה חייב לתת את הדעת למציאות הקיימת של משקי המים של הצדדים כדי למנוע הידרדרות לאסונות הידרולוגיים".

לדברי משרד החוץ, סוגיית הניצול והשליטה על מאגרי המים התת-קרקעיים בגדה המערבית היא סוגיה מרכזית בין ישראל לבין הפלשתינאים שעתידה להיות מוסדרת בהסכם קבע עתידי. גם בנושא ההסדר עם ירדן עולה כי ישראל מספקת מים לירדן מעבר להסכם, כמחווה של רצון להידוק הקשר בין שתי המדינות. בהתאם להסכם, מקבלת ישראל מהירמוך 25 מיליון קוב מים לשנה, וכל יתרת מי הירמוך היא לשימושה של ירדן.