מדוע חסכה דניה סיבוס בבטיחות

גם חברה שבונה מגדל בצפון ת"א מסתכלת על הסכום הנמצא בכל רגע נתון בקופתה

כשהקופה מדוללת והתזרים השוטף הוא כל כך קריטי, צריך להפסיק להיות מופתעים מהמריבות הקטנוניות (ולהבדיל מהעסקאות הקטנוניות) הבולטות מאוד לאחרונה בעולם העסקי. לחילופין, כדאי להתחיל לחשוב מה זה אומר מבחינתנו.

המריבה בין דניה סיבוס לחברת טראפיק טק, שנשכרה בזמנו כקבלן הבטיחות של כביש 431, מלמדת עד כמה המצב היום רגיש בקופת החברות. כזכור, דניה סיבוס ביצעה פרויקט ענק של 2 מיליארד שקל, שהיה מתוכנן להיות זול בהרבה ופער בור עמוק בקופת החברה. היא אמנם מתגאה בכך שהתזרים שהיא תקבל מהמדינה במשך 22.5 שנה יהיה גבוה בהרבה, אבל זה כמובן יקרה בעתיד ובינתיים היה על החברה להסתדר עם מה שיש בארנק.

זה כביכול מה שגרם לחברה בסדר גודל של דניה סיבוס לנסות ולחסוך את אותם "גרושים" במעקות הבטיחות. דניה החליטה באמצע הדרך להשאיר את טראפיק טק מחוץ לתמונה, ככל הנראה החברה פנתה ישירות ליצרן בחו"ל, הפתרונות שהונחו על הכביש לא היו מתקדמים במיוחד, והפיצוץ בין החברות גורם עכשיו לכאבי ראש יקרים בהרבה מהמיליונים הספורים שאולי נחסכו בכל המהלך.

מדובר במסר ואיתות אזהרה לכל ספק, קבלן משנה ואפילו רוכש דירה מחברה שנחשבת בעיני רבים לאחת מאריות המשק, כשלמעשה היא בקושי נמר של נייר.

מי שחושב שאם הוא רכש דירה ב-7,000 דולר למ"ר לא יחסכו איתו בקטנות, כדאי שיתעורר. בסוף גם חברה שבונה מגדל בצפון תל אביב מסתכלת (או שהבנק מסתכל בשבילה) על הסכום הנמצא בכל רגע נתון בתוך הקופה. גם אם שולי הרווח המתוכננים על הפרויקט עדיין מציגים אותו באור ורוד ומופלא.

במצב הנוכחי, בדיוק כמו בלא מעט בתים פרטיים שבהם ניתן לראות בבירור שהתחשיב הכלכלי והפזרנות של תחילת הדרך השתנו מאוד בישורת האחרונה של ההקמה, לא נתפלא אם נמצא בלטות ישנות בתוך חדרי מדרגות של מגדלי יוקרה. מה שלא עוגן בחוזה, כי הוא היה הכי טריוויאלי ופשוט רק אתמול, אינו כזה עכשיו. ראו הוזהרתם.

מלך האימפריה הפרתית

רגע לפני שפורים עוזב אותנו, צריכות חגיגות החג להזכיר לכל מי ששכח שגם אימפריות ענקיות מחשבות את קיצן לאחור. אמריקה הגדולה של המאה ה-21 מתגמדת מול העוצמה שהיתה לפני 2,500 שנה בידי המלך אחשוורוש, שמלך על 127 מדינות, מהודו ועד כוש.

האמריקניזציה הגלובלית היום לא שונה בהרבה מהאימפריאליזם הפרסי דאז. המטבע השולט היה פרסי, השפה המדוברת היתה פרסית, המיסים זרמו לארמון והשפה התרבותית והאדריכלית יצאה מבירת המלך. אפילו מרדכי ואסתר, גיבורי החג, נקראו בשמות פרסיים מובהקים, כמו קרוב לוודאי לא מעט מבני עמם באותה תקופה. מה נשאר מכל זה היום, אחרי שהגיעו היוונים, הרומאים וכו'? לא הרבה.

לכן, כל מי שבטוח ש"ארה"ב היא ארה"ב", ושאף אחד לא יכול מול הכוח והעוצמה של אמריקה ושל הדולר האמריקני, כדאי שילמד מעט היסטוריה רחוקה וקרובה. מי שמאמין שהעולם נע במעגלים יכול אפילו לראות שפרסי חדש כבר מרים את הראש ומודיע על חיסולה של אמריקה (ושלנו).

ואם כבר פורים, אפילו המן הרשע הבין שצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. בדיוק בשביל זה, הוא הקים עמוד תליה בגובה עצום של 50 אמה, עליו נתלה בסופו של דבר הוא עצמו.

להבדיל, אסור להסתפק בהוקעה צנועה של האחראים למשבר. ביום שאחרי, חשוב שנזכור היטב (ונזכיר לעצמנו מדי שנה) מי היו הרשעים ומי הקורבנות התמימים בסיפור. *