בעניין אביב יעל (בש"א 5834/04 במסגרת ו"ע 5834/03), דן בית המשפט בבקשת מנהל מיסוי מקרקעין לסילוק הערר על הסף, מהטעם של אי תשלום אגרה על-ידי 39 עוררים.
השאלה התעוררה לאור פסק דין בעניין ינובר, והתיקון בחוק שנעשה בעקבותיו. בעניין ינובר (ת"א 900/96) נקבע, כי הטלת תשלום אגרה בעד הטיפול בערר מכוח תקנות מס שבח סדרי הדין נעשית ללא סמכות, שכן הסעיף בחוק שמכוחו הותקנו התקנות מסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות לעניין סדרי הדין בלבד, ולא לעניין חובת תשלום אגרה.
בעקבות פסק הדין התקבל בכנסת ביום 07.11.2001 תיקון מס' 47 לחוק, במסגרתו תוקן הסעיף והוספה לו פיסקה המסמיכה את השר להתקין תקנות לעניין אגרות. לאור התיקון, נדרש בית המשפט לדון בטענות הצדדים:
א. האם התיקון בחוק מכשיר את התקנה בדיעבד כטענת המנהל, או שמא לא די בתיקון החוק כדי להכשיר את התקנה לאחר שהוכרזה על-ידי בית המשפט כבטלה, ויש צורך בהתקנתה מחדש.
ב. האם הערעור על השומות השונות שהוציא המנהל משמעו כי מדובר בערעורים שהוגשו במאוחד על מספר החלטות נפרדות, או שמא מדובר בערעור על החלטה אחת של מספר מערערים.
בית המשפט השיב על שתי השאלות בחיוב וקבע, כי החוק המתקן מכשיר את התקנה רטרוספקטיבית - מיום הענקת הסמכות לשר, וכן שיש לראות בכל שומה החלטה נפרדת, ולכן גם אם הערעורים צורפו יחדיו יש לשלם אגרה בגין כל אחת מהשומות עליהן מערערים. עם זאת קבע בית המשפט, כי אין למחוק את כתבי הטענות בטרם תינתן הזדמנות לשלם את האגרה.
שאלת החיוב בתשלום אגרה עבור כל אחד מהנישומים חזרה והתעוררה בשנית בעניין שטרנבג (בש"א 18866/44 במסגרת ו"ע 4047/03), במסגרת בקשה דומה שהגיש המנהל. עם זאת, במקרה זה טענו העוררים, כי בניגוד לפסק הדין בעניין יעל אביב בו ניתנו החלטות נפרדות על-ידי המנהל ורק לצורך הדיון בערעור אוחדו העררים, הרי שבמקרה זה המנהל בעצמו בחר שלא להשיב בהחלטה נפרדת על כל אחת מההשגות, אלא נתן החלטה משותפת לכל העוררים.
בית המשפט דחה את טענת העוררים וקבע, כי יש להעדיף את המהות על פני הצורה, ולכן אין חשיבות לעובדה שהתייחסות המנהל לכל ההשגות הייתה במסגרת החלטה אחת, כאשר מבחינה מהותית מדובר בהחלטות המתייחסות לכמה שומות. לכן יש לשלם את האגרה עבור כל שומה ושומה בנפרד.
הסוגיה חזרה ונדונה בשלישית בפסק הדין בעניין י.ד. מלניום בע"מ (בש"א 2024/06 במסגרת ו"ע 4121/03). במקרה זה הערר נסוב על החלטת המנהל למסות את החברה במס רכישה ובמס שבח בגין רכישת מקרקעין ומכירת דירות מגורים למשתכנים, כאשר לטענת החברה היא לא רכשה את המקרקעין ולא מכרה דירות, אלא סיפקה למשתכנים שירותי בנייה בלבד.
החברה טענה, כי אין לחייבה בתשלומי אגרה בגין כל מכירה ומכירה, אלא בגין הערר הכולל, שכן המדובר בשאלה משפטית אחת, שהיא האם נרכשו ונמכרו זכויות במקרקעין. לחילופין, ביקשה העוררת שהוועדה תדון תחילה בעסקת היסוד, שכן כל החלטה בה תכריע את גורל השומות כולן.
בית המשפט דחה את טענת החברה, ושב וקבע כי הנתון הרלוונטי לעניין תשלום אגרה הוא מספר השומות או ההחלטות עליהן מבקשת העוררת לערור, שכן שומות המס הן אישיות. לכן, על העוררת לשלם אגרה נפרדת על כל אחת מן השומות שהוצאו לה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.