להשקיע בשוק זה כמו לעשות סקס

סוג העבודה שעושים מי שגיל דויטש וגיורא עופר מכנים "אפסים שזימברו את העם"

חיים ונציה הוא מנכ"ל פרוקסימה בית השקעות

ב"ויוה לה וידה", האלךבום האחרון שהוציאה להקת "קולדפליי", מופיע שיר בשם "LOST " שנפתח במילים: "רק בגלל שאני מפסיד, אין זה אומר שאני אבוד". באנגלית המשפט הזה נשמע הרבה יותר טוב בגלל משחק המילים שבו, אבל גם בעברית יש בו מסר חשוב למשקיעים המתקשים להתמודד עם הפסדים: גם אם הפסדת, לא צריך לאבד את הדרך.

מקובל לסווג משקיעים לשני סוגים: שונאי סיכון ואלו שאדישים לו. כל אחד מאמץ דרך פעולה שמתאימה לו ולוקח סיכונים בהתאם. הבעיה מתחילה כאשר משקיע "משקר" לעצמו לגבי יכולתו להתמודד עם סיכונים.

שמור אצלי עד היום טופס פתיחת חשבון של לקוח ניהול תיקים שבסעיף "הנחיות" כתב: "מעוניין במקסימום סיכון בעליות ומינימום סיכון בירידות". אם אתה איש שוק ההון, קראת את המשפט הזה ולא חייכת, סימן שיש לך בעיה. הבעיה אינה בסברה התמימה שניתן לנהל כך השקעות, אלא דווקא בחוסר ההבנה של הסיכונים הנדרשים ממשקיע שרוצה לפעול ולהרוויח בשוק ההון.

חוסר ההבנה הזה גורם למשקיעים לקחת סיכונים שמתבררים לאחר מכן כגדולים מידי עבורם וגם מונעים מהם לקחת סיכונים שקולים בגלל פחדים לא סבירים.

הכי קל להאשים

המשבר הקשה שעובר על שוק ההון בשנה האחרונה גרם להפסדים ניכרים לכמעט כל מי שהחזיק בנכסים כלשהם. באופן טבעי כל אחד משתעשע במחשבות על מה ניתן היה לעשות כדי לא להיפגע בירידות.

פתרון קל הוא להאשים את מנהלי ההשקעות והאנליסטים שהעריכו לא נכון את המשבר הנוכחי, לא יצאו בזמן ולא קנו את הנכסים הנכונים. זו הרי התזה שעומדת מאחורי העליהום הכלל עולמי נגד אלו שניהולו את כספם של אחרים.

הציפייה שדווקא מנהל ההשקעות שלך ידע לצאת בזמן לפני הירידות ויצליח גם לנצל את העליות עד תום, היא מאוד טבעית, אבל היא מתבססת על משאלות לב בלבד ואין לה כמעט אחיזה במציאות. נכון, יש מנהלי השקעות שהרוויחו בירידות, אבל אצל כולם הרווחים הם תוצאה של נטילת סיכונים לא קטנים. במבחן התוצאה נראה שהסיכונים השתלמו, אבל זו חכמה מאוד קטנה. לאחר מעשה כל סיכון נראה פחות מפחיד.

אין גבול

כשהביקורת נגד מנהלי השקעות באה מצד אלו שהפסידו בירידות, עוד ניתן להבינה, אבל לשמוע את אותה הביקורת מפי מנכ"ל בית ההשקעות אקסלנס, גיל דויטש ומפי מנכ"ל בנק דיסקונט גיורא עופר, זה כבר מגוחך.

גיל דויטש כינה את המשקיעים המוסדיים בישראל בכינוי "ערימה של אפסים" וגיורא עופר גילה ללקוחות הבנק שלו שהיו אלו "מנהלי ההשקעות שזימברו את עם ישראל" . לא פחות.
איזה הצעה בדיוק יש למנהלי אקסלנס ודיסקונט עבור הלקוחות שלהם ועבור המשקיעים בהם. האם בדיסקונט מצאו דרך אחרת להעניק ללקוחות שלהם תשואות גבוהות יותר? אולי אקסלנס מכירים סוג אחר של מנהלי השקעות שמרוויח בכל מצב של השוק?

כמו סקס

בהשקעות כמו בסקס, הדרך הבטוחה ביותר היא הימנעות לא לעשות בכלל. ככה לא נתקלים בכל מיני אפסים ואף אחד לא יכול לזמבר אותך. אבל כדי להתקדם בחיים, כדי ליהנות מהם ועל מנת להבטיח את עתידנו, אי אפשר להסתפק בביטחון שמעניקה הימנעות מעשייה. הימנעות מהשקעה בתקופה כזו, כאשר פיקדונות בבנק נושאים ריבית כה מזערית, היא פעולה מסוכנת לא פחות.

גם בתקופה כמו זו הנוכחית, ואולי במיוחד בתקופה כזו, יש חשיבות גבוהה מאוד להתמדה ומשמעת בניהול ההשקעות. אין חובה להשתמש במנהל השקעות על מנת להשקיע. יש לא מעט שרוצים ומסוגלים לנהל את כספם בעצמם, רק חשוב לא לאבד את הדרך ולא להתייאש בגלל הפחד מנטילת סיכונים. כמו ששר כריס מרטין, סולן קולדפליי:
Just because I'm losing, Doesn't mean I'm lost, Doesn't mean I'll stop, Doesn't mean I will cross. (link)