על עובדה אחת אין ויכוח. גלעד בלום היה אחד הטניסאים הטובים שצמחו בישראל ב-60 השנים שחלפו. בשיאו הוא דורג במקום ה-61 בעולם וכולם זוכרים את הניצחון המדהים שלו על יקוב הלסאק משווייץ ב-1993, במשחק שהסתיים רגע לפני צום יום הכיפורים, ושבעקבותיו עלתה הנבחרת לבית העליון.
בשבוע שעבר בחר בלום להשתמש במילים קשות ולהאשים את ראשי איגוד הטניס בישראל, אלה המתלבטים בימים אלה אם להעביר את המפגש הקרוב מול רוסיה להיכל נוקיה, כחמדנים. מכל המלים הקשות, דווקא חמדנים.
בלום חי בשנים האחרונות בארה"ב ומנהל שם בית ספר לטניס מאוד מצליח. אבל כמו שכתב כבר יענקל'ה רוטבליט "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". אז רק למען הסדר הטוב ולהעמיד דברים על דיוקם, כדאי שבלום יבין שחלפו הימים כשבהם איאן פרומן היה לוקח אותו לסיבוב התרמות בדרום אפריקה ובארה"ב, מספר לכולם שהוא ילד בן תשע למרות שכבר היה בן 15 וחוזר עם עשרות אלפי דולרים שאפשרו לו ולילדים בגילו להתחרות בארץ ובעולם ולהגיע להישגים. אפילו המרכז שבו גדל והשתמש בו לא מעט כדי לאסוף תרומות, כבר הפך לעסק כלכלי שבוחן כל פעולה במאזן של רווח והפסד.
התורמים אינם עומדים בתור, המדינה תומכת עוד פחות, רק 400 אלף שקל בשנה, והמציאות כאן בלבנט קשה מאוד. לקרוא לאיגוד טניס שמנסה למצוא תקציב מתחת לאדמה כדי לשלוח את יוליה גלושקו למחנות אימון אצלך בארה"ב ולא תמיד מצליח, חמדנים זה ממש לא לעניין.
אני לא יודע מה היה כשגלעד בלום שיחק בנבחרת, אבל היום כל הבונוס שמקבל איגוד הטניס מההתאחדות הבינלאומית על ההישג, 140 אלף דולר, עובר לשחקנים לטובת ההכנות המקצועיות שלהם ולתשלום לקפטן והמאמנים.
ב-1989 היו לבלום וחבריו רק יומיים להתאמן בהיכל הספורט לקראת צרפת והמשטח היה מהיר. אבל עברו 20 שנה, למדנו משהו, תתפלא. ראשית המשטח שיגיע לארץ יהיה כזה שהשחקנים והקפטן בחרו. היכל הספורט יעמוד לרשות הנבחרת לאימונים חמישה ימים לפני התחרות, אף אחד כאן לא מתכוון לוותר על הסיכוי לנצח.
אילו בלום היה נמצא כאן לפני שנה בפסטיבל שראפובה, הוא היה חש כמוני צריבה של עלבון לנוכח עשרות העיתונאים הזרים שהביטו בי בחמלה ושאלו איך זה יכול להיות שמכזו דלות, יוצא כזה טניס משובח. יש לנו הזדמנות להוכיח להם ולעולם שגם בישראל יש מתקן שאפשר להתפאר בו, והלוואי שכבר יגיע היום שנוכל לומר את הדברים גם על רמת השרון. אגב, ניסית פעם להסביר לעיתונאי שהוא צריך ללכת 150 מטר מחדר התקשורת עד לשירותים? או למשל להסביר לשמיל טרפיצ'ב, הקפטן הרוסי, מה זה בדיוק האוהלים האלה שמחוברים לחדרי ההלבשה של הנבחרת שלו?
950 אלף שקל, 10% מתקציב איגוד הטניס, זה הסכום הדרוש כדי להפיק את רבע גמר גביע דייויס ברמת השרון. ויש סיכוי שאיגוד הטניס יישאר עם גרעון ואולי יצליח לכסות את ההוצאה, כשברקע נשמע שוב טרוניות מוצדקות על מחירי הכרטיסים הגבוהים.
בהיכל נוקיה עלות ההפקה זולה יותר מאשר ברמת השרון, שלא לדבר על כך שיותר אוהדי טניס יוכלו להיחשף לאירוע במחירים עממיים יותר. ואם הכל ילך כמתוכנן, אפשר יהיה להשקיע את הכספים מהמפגש הזה בטיפוח טניסאים צעירים. אז לקרוא לזה חמדנות?
* הכותב הוא דובר איגוד הטניס
רוצה לקבל ישירות לתיבת המייל שלך את כל טוריו של גלעד בלום? הירשם עכשיו בחינם לניוזלטר והתראות הספורט של גלובס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
