סוף דרכה של האלכימיה הנדל"נית

לב לבייב

"כל מה שאתה צריך כדי לעשות עסקים טובים בארה"ב זה שם טוב, והבנקים כבר יספקו לך הלוואות" (לב לבייב, ראיון ל"ניו יורק טיימס", ספטמבר 2007).

"רבים מהמתחרים של הקבוצה בארה"ב הינם גופים גדולים אשר פועלים בשוק המקומי בארה"ב במשך תקופה ארוכה יותר, הם בעלי קשרים מבוססים יותר, בעלי ניסיון רב יותר, המותגים שלהם מוכרים יותר, עומד לרשותם הון רב יותר או שיש להם נגישות טובה יותר למקורות מימון..." (מתוך הדו"ח הכספי של אפריקה ישראל, מארס 2008).

כל בר דעת ידע שללב לבייב אין שום יתרון בארה"ב. בדיוק בגלל זה הוא לא התחיל לפעול שם עד שפגש לפני כ-8 שנים, על ספינת קרוז אמריקנית בדרכה לקריביים, את שעיה בוימלגרין, קבלן מברוקלין שהשתפשף בשוק הניו יורקי לא מעט שנים. אבל לפני כשנתיים, כשלבייב (ועוד מיליוני אמריקנים) ראו שמחלקים כסף בחינם בארה"ב, הוא החליט להצטרף לריצה של העדר. בזמן שאותם מיליונים קנו דירה מיותרת בקליפורניה או בית שני בנבאדה, לבייב החליט לקנות בניינים שלמים.

אבל עכשיו, כשהכל מתמוטט, לחוסר הניסיון של לבייב בארה"ב יש פתאום הרבה יותר משמעות.

שעיה בוימלגרין

בדיוק בזמן שלבייב החליט שהוא יכול להסתדר לבד בארה"ב, שעיה בוימלגרין, ההוא מהסעיף הקודם, החליט לעשות אותו דבר בישראל. בלי שום רקע בארץ, אותה עזב לפני גיל 18 לטובת לימודים בישיבת חב"ד בארה"ב, הוא הסתובב פה כמו פיל בחנות חרסינה (באותו זמן, אגב, הסתובב פה עוד טייקון לרגע, שהספיק בינתיים להימלט בחזרה לרוסיה).

בהתחלה רכש בוימלגרין שלד בורסאי (חברת גמביט) בבורסה המקומית והזדרז לרכוש את מתחם אסותא בת"א, תמורת יותר מ-50 מיליון דולר. מיד אחר כך הוא רכש את השליטה בחברת אזורים, תמורת 1.2 מיליארד שקל. בין לבין, הוא ניהל מו"מ לרכישת חברות אמד ופולאר נדל"ן, הודיע על מיזוג דנקנר נדל"ן לתוך אזורים, רכש את מתחם עלית ברמת גן, רכש את רשת מלונות שרתון מוריה ורשת מלונות אקור ועוד.

אבל עכשיו, כשהכל מתמוטט, לחוסר הניסיון של בוימלגרין בישראל יש פתאום הרבה יותר משמעות.

אילים מקומיים

פעם, בעבר הלא ממש רחוק, הנדל"ן נחשב לעסק מאוד מקומי. אנחנו לא מדברים על זה שישראלי יזם ובנה את ישראל, אלא על זה שחיפאי בנה את חיפה וירושלמי הקים את ירושלים. ג'קי בן זקן וחיים רביבו היו מלכי הנדל"ן (והכדורגל) של אשדוד, מרדכי יונה בנה את ירושלים, האחים גינדי את ראשון לציון ועוד. מי שנשם עיר ודיבר עליה בעיניים בורקות, ידע גם איזה דירה וקניון מבקשים האנשים הגרים בה.

לפני כ-6 שנים הסתובבנו עם שעיה בוימלגרין במנהטן ובברוקלין. הוא הרגיש שם כמו דג במים - הכיר את האיגודים החזקים מבפנים, ארגן אירועי שיווק מפוארים, חיבק את כבאי העיר אחרי אסון התאומים ובנה לופטים שהתאימו בדיוק לצעירי ניו יורק החדשים. ככה זה כשאתה גר ונושם עיר.

ככה, אגב, מרגיש גם היום לב לבייב ברוסיה. לא בכדי, למרות ההפחתות הכבדות גם ברוסיה, הקבוצה מציינת בדוחות כי "יחסיה המבוססים עם הרשויות הרוסיות מספקים לה יתרון על פני רבים ממתחריה" איפה זה ואיפה ארה"ב.

דברים שראו מכאן

עד לפני שנתיים שלוש, ביטלו "אילי הנדל"ן" כלאחר יד את כל השאלות על היתרון היחסי של המקומיים. הם הסבירו פעם אחר פעם שאנחנו, הישראלים/היהודים, מצליחים לראות את מה שלא רואים אחרים. מוטי זיסר (אלביט הדמיה) הביא את בשורת הקניונים להונגריה, יוסי גרינפלד ואבנר שנור (קרדן) בנו מחדש את פולין, חיים כצמן (קרדן) השתלט על המרכזים המסחריים מעוגני הספורמרקטים בדרום מזרח ארה"ב, יצחק תשובה (אלעד) הפך מלון ישן וגרנדיוזי לבית מגורים יוקרתי ועוד.

אבל אז, כשהכסף והמשקיעים זרמו כמו מים, הם התחילו לקנות כמו כולם, או יותר מכולם, את כל מה שהיה על המדף. הנדל"ניסטים האמריקנים חושבים שמגדל השעון או בית הניו יורק טיימס במנהטן יקרים מדי? אז לבייב הישראלי יקנה אותם. הנדל"ניסטים הישראלים חושבים שתג המחיר עבור מתחם אסותא או בית עלית אינם ריאליים? אז הגביר מאמריקה ירשום את הצ'ק.

אלכימיה נדל"נית

כך, ברבות השנים, סיפורי ההצלחה על מספר יזמים קטנים ומתוחכמים הפכו לאגדות מופרכות על מעצמת נדל"ן, ספינה ענקית חסרת גמישות ויכולת תמרון (מישהו אמר טיטאניק?), ששלחה לכל עבר עשרות רבות של יזמים.

אבל עכשיו, כשהכל מתמוטט, כדאי לחזור לנדל"ניסטים של פעם, שהתמקדו במקומות ספורים שהם נושמים ומכירים, או שידעו להיות אלכימאי נדל"ן ולהמציא מחדש בניינים ומתחמים.

ומחר, אם ישרדו בוימלגרין ולבייב את הסערה (ואנחנו באמת ובתמים מחזיקים אצבעות לשניהם), הם מוכרחים לחזור לכללים ולמקומות הישנים. בוימלגרין יחזור להפריח את ארה"ב ולבייב יתמקד בפיתוחן של רוסיה וישראל. במצבם הנוכחי, עם פעילות בעשרות מדינות (!) בו זמנית, מרוב עצים הם שרפו את כל היער. *