1. שוב סיפקה ליגת האלופות את מה שמתבקש ממנה בשלבים המתקדמים. רבע הגמר שהסתיים ביום רביעי הכיל הפעם את כל מה שאפשר לבקש. בכמויות עצומות. משחקי כדורגל משובחים לעתים. שערים וקוריוזים. וכמה סיפורים חדשים.
נתחיל מהסיפור בדרגאו של פורטו. אלכס פרגוסון לא מאמן. כלומר, הוא מאמן ענק. אבל מי שרואה בעיני רוחו מאמן שמפתח טקטיקה על לוחות ומשנן תפישת משחק באימונים, לא רואה את הסקוטי. עבור זה יש לו עוזרים, ובכלל, הוא מאמין שלשחקני העל שעומדים לרשותו במנצ'סטר יונייטד אי אפשר לחדש טקטיקת משחק. פרגוסון הוא בעיקרו פסיכולוג, מוטיבטור בחסד עליון וקורא נפש שחקניו, שנותן לשחקנים כיוון ולב לקראת משחקים. ומנצ'סטר יונייטד של העונה היא דוגמה מצוינת לחשיבותה העליונה של פסיכולוגיה בכדורגל.
בתחילת העונה היו שחקניו שבעים ועייפים. הפסדים מפתיעים דירדרו את הקבוצה למקום החמישי במחזור התשיעי, והתקשורת האנגלית שבה לדון במחליפיו של פרגוסון לעתיד. אבל מנצ'סטר יונייטד חזרה והתגבשה מנטלית, הפעם במפתיע סביב הגנה בלתי חדירה. שיאי אי ספיגה נרשמו, השדים האדומים כבשו את הפסגה וניחוחות הקוונטיפל (חמשת התארים) הופצו. אז באה הספיגה הראשונה בפברואר, בקיעת החומה וההידרדרות, עד שבששת המשחקים האחרונים ספגה יונייטד 12 שערים, כולל צמד מפולהאם ורביעייה מליברפול השנואה.
"ב-1999", סיפר פרגוסון במהלך העונה ל"גרדיאן" על עונת הטרבל, "לא היה לי סגל טוב כמו היום, שבו אפשר לבצע חילופים בלי לאבד איכות. אבל היה לנו לוח משחקים צפוף ולשחקנים לא היתה הזדמנות לחשוב ביניהם". השנה, דווקא אחרי המפלה לליברפול היה לשחקנים שבוע פנוי להפנים את המכה. ההגנה המפוארת התנפצה לאוסף מבולבל ורכרוכי, שחקנים איבדו עשתונות והורחקו. היתרון בפסגה הצטמק, ואפילו בליגת האלופות הגיעה הקבוצה פסע מהדחה. רק פרגוסון סירב להתרגש.
הוא שוב הכניס בשחקנים רוח חדשה והציב הרכב התקפי למופת. הקבוצה שהתייצבה נגד כל הסטטיסטיקות למשחק החוץ הקשה אתמול בדרגאו בפורטו, בו לא ניצחה קבוצה אנגלית מעולם, שוב האמינה בעצמה. שני הצדדים ידעו שיונייטד צריכה שער מהיר - אבל האנגלים רצו יותר להבקיע משהפורטוגלים רצו למנוע. בצירוף ההפתעה שבהצבת כריסטיאנו רונאלדו במרכז, הצליחו האדומים להבקיע לפני שפורטו התאפסה. השאר היה כרוניקה של שיעמום ידוע מראש. לפרגוסון זה לא אכפת, לקבוצה שלו יש שוב מומנטום פסיכולוגי. ואלו חדשות רעות ליריבות שלה בליגה האנגלית.
2. לומר שברצלונה קבוצת כדורגל מצוינת, זה אנדרסטייטמנט רציני. הדרך בה בארסה היתלה באלופת גרמניה ברבע גמר ליגת האלופות היתה מבישה והביאה קרוב לוודאי את הקריירה של יורגן קלינסמן כמאמן מועדונים לסוף הדרך. קלינסמן החל את העונה כמו פפ גווארדיולה בצד השני: כמאמן בלתי מנוסה אך צעיר ודינמי, שסמכו עליו שיסתדר עם המסגרת והרקע הקיימים, תוך הנחלת חידושים ושיפורים. לקלינסמן עוד היה לפחות יתרון כמאמן הנבחרת לשעבר. בעוד שגווארדיולה הסתמך על היתרון שנתן לו סגל השחקנים הטוב ביקום.
גווארדיולה הסתפק בשינויים מינוריים, בעבודת גיבוש והכנה מנטלית, וקצר הצלחה פנומנלית. קלינסמן ניסה להותיר את חותמו ולגרום לבאיירן לשחק בדמותו: התקפית ודינמית. התוצאה היתה כישלונות, נסיגה לאחור והסתמכות על גביע אירופה שיוציא את הטוב משחקנים כמו פרנק ריברי, לוקה טוני ומרק ואן-בומל. "ליגת האלופות זו הבימה שלי. אישית, אני מרוצה. נהניתי", הודה ריברי אחרי ההדחה של קבוצתו, בה היה קרן האור היחידה. "אל מונדו דפורטיבו" קרא לו "תותח בלי קבוצה", והעיתון הקטאלוני "ספורט" קרא להחתימו בברצלונה.
בבאיירן יצטרכו, שוב, לבנות קבוצה מפוארת חדשה. המשימה של קלינסמן, להחזיר את באיירן לקדמת הבימה האירופית, נכשלה בגלל ההיבריס שלו. באיירן לא בנויה למשחק מודרני, וגדולתה בעבר התבססה על משחק פיקח, סבלני ולאו דווקא אטרקטיבי. קלינסמן ניסה מהר מדי ליצור קבוצה בדמותו, שבאה למשחקים מול הכוח הסוחף של ברצלונה לא כדי לשחק חכם וזהיר, אלא כדי להרשים בעצמה. איבודי הכדור המגוחכים, הכישלונות מול שחקני ברצלונה באחד על אחד ופתיחת הרגליים הכללית של הקבוצה בהגנה הבהירו לאחרון השרויים באשליות שהדרך עוד ארוכה. וגם, שאם מישהו רוצה לשרוד מול ברצלונה - הדבר האחרון שהוא רוצה זה לאפשר לה לשחק. מי שלא סוגר ומשחק טקטית, יקבל שטיפה קשה. ובמלים אחרות, חוקן שינקה את שרידי חטא הגאווה.
3. היריבה של ברצלונה בחצי הגמר היא צ'לסי, שגם לה יש מאמן ותיק ומנוסה שלא מתערב יותר מדי בקבוצה אלא תומך בנקודות הנכונות. חוס הידינק לא שטף את שחקניו בהפסקה אחרי הפיגור הביתי מול ליברפול שקירב את צ'לסי לכישלון בלתי יאומן, אלא נתן לג'ון טרי ופרנק למפארד לדבר. התוצאה - שלושה שערים ויתרון מבטיח, ששוב כמעט וקרס. במשחק מדהים ומזעזע כאחד, שבו הובקעו שמונה שערים, היו שני השוערים לגיבורים הטרגיים של פארסה מגוחכת. פפה ריינה מליברפול הצליח להכניס כדור לשערו הוא מזווית קשה. פטר צ'ך גילה אוזלת יד והיה אשם ישירות בשני שערים לפחות.
כאן התגלה דווקא ההיבריס האנגלי במערומיו. במשך שבועות מדברים אוהדי הכדורגל האנגלי על כך שהצלחתה של ברצלונה נתמכת על ידי חולשת ההגנות בספרד, ואופן משחקן הפתוח של יריבותיה שם. מול קבוצה אנגלית, כך הסברה, תיתקל ברצלונה במכשולים בלתי מוכרים ולא תוכל לפתח את משחקה. כי הרי מי יודע לסגור משחק כמו צ'לסי? ובכן, מול ליברפול זה לא בדיוק עבד. וכל זה כאשר פרננדו טורס כלל לא הופיע למשחק (כלומר, הוא אמנם נכח על הדשא). ההגנות האנגליות הידועות קיבלו אחרי עומס המשחקים רגליים כבדות, השוערים עברו את קצה יכולתם.
עד למשחק מול ברצלונה יש לצ'לסי עוד שלושה משחקי ליגה ומשחק גביע אחד לפחות. ספק גדול מתגנב להנחה, שההגנה שספגה בבית רביעייה מצ'אבי אלונסו, לוקאס וקויט היא זו שתראה לאטו, הנרי ומסי מאיפה משתין הפיש-אנד-צ'יפס.
רוצה לקבל לתיבת המייל שלך את כל כתבותיו של אלון זנדר? הירשם עכשיו לניוזלטר והתראות ספורט
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
