המחוזי: אין מניעה שנושה יקזז חוב עם חברה העומדת בפני פירוק בניסיון להציל את כספו

בכך נדחתה בקשת רו"ח איריס שטרק, המנהלת המיוחדת של עמותת מכללת הצפון, להורות למשרד התמ"ת להעביר לקופת הפירוק כ-693 אלף שקל, שאמור המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ומדע (מה"ט) להעביר כתקצוב בגין התקופה שטרם קריסת המכללה.

מה"ט סירב להעביר את הסכום, בנימוק כי גמר חשבון שערך מעלה שהמכללה חייבת לו כ-500 אלף שקל, אותם בכוונתו לקזז מחשבונה השוטף. שטרק כפרה בזכות הקיזוז של מה"ט, בייחוד נוכח כניסת המכללה לפירוק זמני. לדבריה, מה"ט הזדרז לשגר את הודעות הקיזוז זמן קצר לפני שהוצא צו הפירוק, משום שידע על הכוונה לנקוט בהליכי הפירוק. בכך, פעל בחוסר תום-לב בניסיון להשיג יתרון יחסי מול יתר נושי המכללה, לרבות הסטודנטים אליהם הוא מחוייב.

השופט עאטף עיילבוני קבע כי מכוח ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, המטילים על המכללה חובה להשיב למה"ט כל סכום עודף שתקבל, הרי שאין מניעה עקרונית לקיזוז בין סכומי העודף לבין סכומי התקצוב. לא רק שזכות הקיזוז אינה נשללת עם פירוק המכללה, הוסיף, הרי שהואיל ומה"ט הפעיל את זכות הקיזוז לפני תחילת הפירוק, החוב שיעמוד לדיון הוא החוב האמיתי לאחר הקיזוז.

עיילבוני קבע עוד כי אין חוסר תום-לב בכך שהודעות הקיזוז נשלחו לאור החשש מקריסת המכללה. מאחר ש"לא חלף זמן רב מדי בין המועד בו נודע למה"ט על התשלומים ששולמו לכאורה למכללה ביתר, לבין מועד משלוח הודעות הקיזוז", ציין, הרי שמתחייבת מסקנה שונה מזו אליה הגיעה השופטת ורדה אלשיך במקרה אחר, שבו טענת הקיזוז הועלתה באיחור. באותו מקרה, בידי המדינה הצטברו חשדות בדבר התנהלות שלא כדין מצד ההנהלה, אך היא במשך תקופה ניכרת לא עשתה דבר, מלבד העלאה מאוחרת של טענת קיזוז, שהיתה כללית ולא מפורטת.

עיילבוני ציין כי העליון לא ראה בהמחאת חוב לחייב של חברה לפני פירוק לצורכי קיזוז כפעולה שנעשתה בחוסר תום-לב, הגם שמטרתה היתה להקדים תרופה לפשיטת-הרגל. (בש"א 819/08).