עשירים זה על הנייר בלבד

בדקה ה-93 נשמו בשטוטגרט לרווחה. עם הרבה מזל הם הצליחו לשמור על ניצחון 1-2 קשה בחוץ נגד שאלקה. ה'טיפ' של מומחים וגופי תקשורת רבים במאבק האליפות עדיין חזק בתמונה. אבל שטוטגרט לא לבד. למען האמת, אחרי מחזור אמצע השבוע שהסתיים אתמול, שני מחזורים לסיום ושתי נקודות מהמובילה וולפסבורג, שטוטגרט רק במקום הרביעי בליגה, שלא מוביל אפילו לליגת האלופות. סיכויים תיאורטיים לאליפות יש אפילו להמבורג במקום החמישי, חמש נקודות מוולפסבורג.

מיהן הקבוצות שמעורבות ב"מירוץ המטורף לאליפות", כפי שקרא לו ה'קיקר'? במשך חמישה מחזורים הובילה המבורג שזכתה לאחרונה באליפות ב-1983 את הליגה, אבל אז נפגשה הקבוצה בתוך 19 ימים ארבע פעמים מול היריבה המרה מברמן ב"דרבי של הצפון", עפה מהגביע ומגביע אופ"א, ואיבדה סיכוי בליגה אחרי שלושה הפסדים.

שטוטגרט במקום הרביעי היא מומחית של הרגע האחרון: ב-2007 היתה הקבוצה ארבעה מחזורים לסיום במקום השלישי, בפער של ארבע נקודות מהמקום הראשון, אבל כבר מחזור לסיום היא הובילה את הליגה וזכתה באליפות. רק לפני חצי שנה הוחלף המאמן שבנה את הקבוצה, ארמין פיי, בעוזרו חסר הניסיון או תעודת המאמן מרקוס באבל. המגן הבינלאומי של גרמניה לשעבר עשה עבודה מצוינת והביא את הקבוצה לשיא ברגע הנכון: בשמונת המשחקים האחרונים איבדה הקבוצה רק שתי נקודות. מצד שני, במחזור האחרון תתארח שטוטגרט אצל באיירן.

במקום השלישי ניצבת הרטה ברלין. חמישה מחזורים הובילה הרטה את הליגה, עד למחזור ה-25, ועדיין קשה להאמין שקבוצה הידועה בחוסר חוט השדרה שלה התבגרה עד כדי כך. תחת המאמן השווייצרי לוסיין פאבר הפכה הרטה לקטלנית. ניצחון על שאלקה בבית בשבת, ובברלין יכולים כבר לתכנן על ליגת האלופות. בשבוע שעבר גם נוצר הרקע המתאים, כשמעל 71 אלף צופים באו לצפות בקבוצה באצטדיון האולימפי (אולימפיהשטאדיון, קיבולת 75 אלף), אחרי עונה שעברה עם ממוצע צופים של פחות מ-43 אלף. עם הכנסות כאלה, בצירוף בונוסים מהצ'מפיונס, יוכל המועדון השקוע בחובות להתייצב בצמרת.

על באיירן במקום השני כבר נאמר הכל. הפרויקט של קלינסמן נכשל, באיירן משחקת את הכדורגל הרגיל שלה, רק ביותר חשק מאז שה"סאני-בוי" עזב. רק מועדון כמו באיירן יכול להזעיק לשישה מחזורים מילוי מקום בדמותו של מאמן הענק יופ היינקס, שהסביר: "זו טובה אישית, לאולי (הנס - א.ז.) ולבאיירן". העיסוק המרכזי הוא בהבאתו של לואיס ואן חאל כמאמן לעונה הבאה, מה שלא מפריע לבווארים לנצח שלושה משחקים רצופים מאז העזבתו של קלינסמן. אולי הנס הודיע כבר לפני שבוע "אם ננצח את כל המשחקים שנותרו לנו, ניקח גם אליפות". וזאת למרות שבאיירן לא הובילה את הטבלה העונה עדיין.

ההפתעה הגדולה ביותר היא כמובן במקום הראשון, מזה שישה שבועות. זה לא שאיש לא ציין את וולפסבורג כהימור אפשרי עבור התואר, אבל יותר בגלל הכבוד לפליקס מגאת, הכסף של פולקסוואגן וניתוח שכלתני. מצד שני, מגאת אכן לא נתן לאיש להתערב לו בעבודה ובנה קבוצה מגובשת עם כושר גופני עילאי שמשחקת את הכדורגל הדומה ביותר לפרמיירליג בגרמניה. אחרי התחלה מאכזבת של העונה באו עשרה ניצחונות רצופים וכבוד מהיריבות. אבל אז התפרסם שמגאת לא ממשיך במועדון ועובר לשאלקה בעונה הבאה. התלכיד מתחיל להיפרם, שמועות רצות ופתאום וולפסבורג מובילה רק ביתרון שני שערים על באיירן. והמשחק האחרון שלה הוא מול ורדר ברמן, שכבר ניצחה אותה פעמיים העונה.

המנטרה: שיוויון

מה עושה את הבונדסליגה כה שוויונית? המצב השנה חסר תקדים, אבל מאבק של המחזורים האחרונים בין שתיים-שלוש קבוצות הוא תדיר, בעיקר בשנים חלשות של באיירן. עונות של שליטה מוחלטת בליגה שמורות לבאיירן בלבד, ומגיעות בממוצע פעם בשלוש שנים. בכל השאר יש מאבק - שנובע בין השאר מחולשה יחסית של הבונדסליגה. בלי קבוצות בסדר גודל אירופי בכיר, כפי שניתן היה לצפות בגביעי אירופה בשנים האחרונות, אין שליטה בליגה.

מה שבאמת יש לבונדסליגה הוא מערכת חלוקת הכנסות מהשוויוניות שיש. הקרבה להתאחדות הכדורגל DFB על 7 מיליון חבריה, מהם 99.99% חובבנים, דורשת התחשבות ויוצרת סולידריות נדירה. לא רק סכום הבסיס שמקבלת כל קבוצה זהה, אלא גם מיקומה בטבלה חמש שנים אחורה בשקלול משתנה יוצר שוויוניות בלי שנות משבר שיכולות להפיל מועדון לקרשים.

עוד יותר בולטת העובדה, שההצלחה בכדורגל הגרמני היא לא פונקציה ישירה של כסף. הקבוצה השנייה בהכנסותיה בבונדסליגה, שאלקה (148.4 מיליון אירו הכנסות בעונת 2007/08), מדשדשת במקום השמיני. ו-ורדר ברמן (102 מיליון), אפילו אחריה. המבורג (127.9 מיליון) ושטוטגרט (111.5 מיליון) אמנם בצמרת, אבל בעיקר מפתיעה העובדה שבאיירן, שתקציבה הענק (295.3 מיליון אירו) כפול מזה של שאלקה, לא לוקחת את הליגה בעיניים עצומות ובפער ענק.

ההפתעות האלו, יחד עם התחרות בצמרת, יריבויות ותיקות, משחקי דרבי או משחקים בין קבוצות תחתית לצמרת יוצרים עניין ומוטיבציה, ומושכים קהל עצום. השנה שוב זינק מספר הצופים בגרמניה, הפעם ב-7.5% והגיע לממוצע של 42 אלף איש למשחק (הגבוה ביותר מבין ליגות הכדורגל האירופאיות). גם אם באיירן לא תזכה כך בליגת האלופות בקרוב, אוהד הכדורגל הגרמני מרוצה בהחלט.

רוצה לקבל ישירות לתיבת המייל שלך את כל כתבותיו של אלון זנדר? הירשם עכשיו בחינם לניוזלטר והתראות ספורט של גלובס