כלכלה וגזענות

סיפור מעניין נחשף אמש במסגרת חדשות ערוץ 10: מוסד אקדמי בשם "מרכז אקדמי כרמל" ביטל, כך על פי התחקיר, את לימודי החשבונאות בגלל שמרבית הנרשמים לתוכנית היו סטודנטים ערבים.

במסגרת התחקיר הושמעו שיחות שערך ד"ר עמוס ברנס, מרצה בכיר במוסד, עם גיל רשף, היזם, שאמר לו, בין היתר, שהמוסד לא יכול להרשות עצמו להצטייר כמוסד ערבי, כמו אוניברסיטת חיפה למשל, וציין שאם כך יהיה הרי שנרשמים פוטנציאלים "לא יבואו, פשוט לא יבואו".

לאחר מכן ערך ד"ר ברנס שיחה עם הפרופסור יחזקאל טלר, הסמכות האקדמית העליונה במוסד, ומי שכיהן בעבר כסגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה שאישר בחצי פה ש"היו שלושה יהודים והיתר ערבים", גם מהשיחה הזאת ניתן להבין שריבוי הסטודנטים הערבים במסלול הוא אחת הסיבות, אם לא המרכזית שבהן, לביטולו.

כשהכתבה הסתיימה, במשפט שמתייחס לאפליית הסטודנטים ש"חטאם היחיד הוא מוצאם", נזכרתי ב-א'.

המקרה של א' והקונה הערבי

א' היה בכיר באחת מחברות הבנייה הגדולות במשק, בתקופה שבה הייתי יועצה הפרסומי. באחד הפרויקטים, נתקעה החברה עם מלאי דירות בעיר שנמצאת באזור עם אוכלוסיה מעורבת, יהודית-ערבית. בתמימותי הצעתי קמפיין בערבית, שכן גיליתי שעד אז שווק הפרויקט רק בעיתונות היהודית. א' חייך ואמר לי: "אסור לי למכור לערבים, זה חוק לא כתוב".

"ומה תעשה אם יבוא רוכש ערבי?" הקשיתי.

"כבר היו לי מקרים. ההוראה היא להתיש אותו, לשלוח אותו להשיג מסמכים שלא קיימים, ולדחות אותו עד שהפרויקט יאוכלס בשלמותו, אבל את אותה הבעיה יש לי גם עם האתיופים והקווקזים".

כנראה שפני הפכו למעין סימן שאלה, שכן א' הוסיף: "להם אני יכול למכור, אבל רק אם יש מהם מספיק בכדי למלא את כל הבניין, או לפחות קומה שלמה. אם אמכור למשפחה אתיופית, נשארתי עם שלוש דירות ריקות בקומה שאצטרך אחר-כך למכור במחירי הפסד".

אני מניח שארשת פניי שידרה עדיין הלם, שכן א' הביט בי במבט חודר ואמר: "אל תסתכל עלי בעיניים של תל-אביבי, אצלכם בעיר אין ערבים ואין רוסים ואין אתיופים, כאן אנשים רוצים לדעת קודם כל מי יהיו השכנים שלהם, והתפקיד שלי הוא לדאוג שהפרויקט יימכר, ולא להיות מחנך".

עמדתו של ערוץ 10, כפי שהובעה בתחקיר, הייתה נחרצת ועולה בקנה אחד עם נטייתו לאקטואליה דעתנית ("לונדון וקירשנבאום", "המקור" ועוד). יחד עם זאת, המציאות היא מעט מורכבת יותר: הרי גם היזם, לכאורה "האשם" העיקרי, לא מנמק את עמדתו בהתנגדות לסטודנטים ערבים, אלא בחשש שמא ערכו של המוסד ירד, כפי שקרה לדעתו לאוניברסיטת חיפה, בשל ריבוי סטודנטים ערבים. אפשר להתקומם נוכח האמירה, אבל אפשר גם שוב, להיזכר ב-א': כמוהו, גם רשף הוא יזם, לא מחנך.

תפקיד המועצה

מי שלא פטורה מאחריות היא המועצה להשכלה גבוהה, ובעניין הזה לא נותר לראות אם בחדשות 10 יסתפקו בהצפת הנושא, או גם יעקבו אחר הטיפול בו.

לא צריך להיתמם: כל מי שנקלע אי-פעם לבידוק של נוסעים ממוצא ערבי בנתב"ג, חש בעת ובעונה אחת מבוכה, אך גם הכרה שבמציאות הקיימת כי אין ברירה אחרת. אבל באקדמיה? ממוסד אקדמי מצופה שהנאורות תגבר בו אפילו על השיקולים הכלכליים. מבלי משים נגע התחקיר בבעייתיות שבהעברת ההשכלה הגבוהה מידיים ציבוריות לידיים פרטיות.

מדהים ככל שזה ישמע, הרי שעל-פי המדיניות שמייחס לו תחקיר חדשות 10, מיישר "מרכז אקדמי כרמל" את שורותיו עם כמה מהמוסדות האקדמיים הגדולים בעולם: באוניברסיטת הרווארד הוגבל רישום יהודים כמעט עד לסוף המאה ה-19, ואילו ב-1911 סירבו באוניברסיטת אוקספורד לבקשה להעניק פרופסורה להיסטוריון האנגלי הגדול לואיס נמייר "בשל מוצאו היהודי-פולני".