איפה המבוגר האחראי

בנק ישראל ממשיך לקנות דולרים, אך השקיפות והצבת היעדים נעלמות והולכות

צניחת הדולר בכותרות בכל העולם. סטנלי פישר קונה. כל הזמן קונה. נכון או לא נכון, הצלחה או כישלון - זה נושא עתידי. הבעיה היא שפעילות הרכישות המסיבית הזו מתבצעת היום ללא יעד ברור, ללא מדיניות ידועה, ללא שקיפות, בלי הגדרת מטרות, ללא בקרה ציבורית, אבל עם מניפולציה מתוחכמת ומתמשכת בהודעות לציבור.

*20 במארס 2008. הודעה ראשונה של בנק ישראל בענין רכישות הדולרים: "הבנק יפעיל תוכנית להגדלת רמת יתרות המט"ח באמצעות רכישות של מטבע חוץ". בנק ישראל הסביר אז כי "לאחר בדיקה מעמיקה שנערכה בבנק בחודשים האחרונים, החליט הבנק להגדיל את יתרות המט"ח לרמה שבין 35-40 מיליארד דולר לעומת 28 מיליארד היום. זאת, לנוכח צרכי המשק ועל רקע הצמיחה המהירה בתוצר בשנים האחרונות והשתלבותו ההולכת וגדלה בכלכלה העולמית ובמערכת הפיננסית הגלובלית".

זו היתה הודעה מפורטת, שקופה, בהירה. יש החלטת רכישה. יש לה בסיס: בדיקה מעמיקה שערך הבנק במהלך חודשים. יש יעד: הגדלת יתרות ל-40-45 מיליארד דולר. יש סכום ויש לוח זמנים: "בנק ישראל יגדיל את יתרות המט"ח בכ-10 מיליארד דולר על פני תקופה של כשנתיים, באמצעות רכישות של כ-25 מיליון דולר ביום מסחר".

  1. 10 ביולי 2008. "מבנק ישראל נמסר כי החל מהיום יגדיל בנק ישראל את קצב רכישות המט"ח וירכוש מעתה 100 מיליון דולר בממוצע ביום". זאת, כך בהודעת דובר הבנק המרכזי, "במסגרת התוכנית להגדלת יתרות מטבע החוץ לרמה שבין 35-40 מיליארד דולר". כלומר, היעד נשאר, הציבור יודע מה קורה. אני, הנגיד פישר, רק מודיע לכם שאני מעלה את כמות הרכישה.
  2. 30 בנובמבר 2008. הבנק מדווח שהיתרות גדלו ל-37 מיליארד דולר לעומת 28 מיליארד בהתחלת תוכנית הרכש. עם זאת, "מבנק ישראל נמסר כי נערך עדכון של גודל היתרות הרצוי והוא עומד על 40-44 מיליארד דולר". לענייננו, הבנק מודיע על שינוי היעד מ-35-40 מיליארד דולר, כפי שהצהיר בתחילה, ל-40-44 מיליארד דולר. הכל עדיין שקוף, בהיר, ציבורי. ראוי.
  3. 25 במארס 2009. כאן מתחיל משבר השקיפות וההתנהלות הציבורית הראויה. דובר בנק ישראל יוצא בהודעה כי יגדיל את היקף רכישות האג"ח הממשלתיות וגם ימשיך את רכישות המט"ח. אלא שבאותה עת, על פי דיווח של בנק ישראל עצמו, כבר הגיעו יתרות הדולרים ליעד המוצהר שלהם ואף התחילו לעבור מעל לקן היעד העליון, 44 מיליארד דולר.
  4. 6 במאי 2009. בנק ישראל מדווח על יתרות מטבע החוץ לחודש אפריל. הגענו ל-45.076 מיליארד דולר.
  5. 21 במאי 2009. הודעת דובר הבנק: "בבנק ישראל מבהירים כי רכישת הדולרים בקצב של 100 מיליון דולר ליום נמשכות כרגיל". אף מילה על היעד והמטרות. אף מילה על העובדה שהבנק המרכזי כבר עבר את היעד שהוא הצהיר עליו. במילים אחרות: כבר חודשיים שפעילות פישר ובנק ישראל לא ברורה, לא ידועה ולא שקופה.

לאן נעלמו היעדים

אבל בנק ישראל ממשיך וקונה. המילה יעד נעלמה ועימה השקיפות. בקיצור, כשהיה נוח, היה נגיד הבנק שקוף וציבורי, עם יעד, הסבר ומטרה. אבל כשהוא התחיל לעבור את היעד, החלו ההודעות להצטמק. הוא לא מדווח לציבור, שכספיו ממנים את הרכישות, למה הוא עושה את מה שהוא עושה.

נגיד בנק מרכזי אולי יכול לפעול נגד המגמה העולמית אבל הוא לא יכול לעשות את זה בלי יעדים מוגדרים, שקופים וברורים. אפשר שהנגיד שינה את היעד המוצהר, הגדלת היתרות, אפשר שהוא עושה את מה שהוא עושה רק כדי לתמוך בשער החליפין. אז שיודיע, יסביר, יגלה.

אולי פישר חושש

אולי פישר נמנע מהודעה כזו שכן היא עלולה לעלות חשד מביך כאילו נכנע ללחצים והוא מופעל על ידי אנשים כמו שרגא ברוש ועופר עיני, שהצליחו להשתלט גם על ראש הממשלה. אולי הוא חושש שהודעה כזו, שמשמעותה ששער החליפין בישראל מוטה ומלאכותי, תפגע קשות בכלכלת המדינה ובמעמד הבנק המרכזי והנגיד העומד בראשו.

בכל מקרה, מהאיש המוביל, המבוגר האחראי, "המלכה האם" של הכלכלה במדינת ישראל, אפשר לצפות שיסביר, יודיע, יפעל בשקיפות ויפרסם את יעדי המדיניות שלו, כל עוד הוא בטוח ומשוכנע בדרכו.